מה אפשר להתחיל לעשות היום כדי להיות עשיר באמת?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

היה זה בתקופה האחרונה, באחת הסדנאות תחת הכותרת: "הסוד – להיות עשיר". המרצה הנכבד האריך להסביר בטוב טעם ודעת, שכדי להיות עשיר צריך לשאוף 'לעשות הרבה כסף', ולבנות תכנית ויעד איך להגיע לזה, כשהוא מסביר ומוכיח שבלי זה אין סיכוי שנהיה עשירים אי-פעם בגלגול הזה.

"סליחה, מרצה יקר", נעמד מישהו בשורה השלישית. "פורסם במודעות שבסדנה נשמע את הסוד כיצד להיות עשיר. אני אישית כבר חולם שנים להיות עשיר ועדיין זה לא קרה. עכשיו אני יושב בסדנה ושומע בלבולי ראש…

המהומי הסכמה נשמעו בקהל.

"טוב, אז אני רוצה לספר לכם סיפור קטן", הרגיע המרצה את הציבור הגועש. מי לא אוהב סיפור? הקהל השתתק אפוא והאזין לסיפורו של המרצה.

"היה זה בחודש אב האחרון, בימי החופש. באחד הלילות אחרי מעריב פגשתי את ידידי. מיד קלטתי שמשהו לא נראה טוב אצלו. כרגיל אני מכירו כאדם שהחיוך לא יורד מפניו, אפילו בטעות, וכאן נראה היה שהאף שלו נוטה כלפי מטה…

"הכל בסדר? ניסיתי לדובבו. בתחילה ניסה להתחמק. 'ברוך השם, ברוך השם'. כמו כולם, מחכים לסיום החופש'. אך הרגשתי שזה לא זה.

אני לא רוצה 'לחפור' לך, אמרתי, אבל אולי אוכל לסייע במשהו?

"'היה לי היום סיפור מוזר', החל ידידי לדבר בהיסוס מה, 'והאמת היא, שעדיין אינני מצליח לקלוט בדיוק מה קרה כאן, ומדוע. במה דברים אמורים? – כבר זמן רב מדברים אצלנו בבית על תוכנית לימי החופשה – לשכור רכב ליום אחד ולצאת עם כל בני המשפחה ליום טיול שלא יישכח'.

"'יצאנו. במשך כל היום ראו הילדים הרבה-הרבה נופים מדהימים, הרכב גמא קילומטרים ושתה הרבה-הרבה דלק… אך עם כל זאת, בסיומו של יום הם יצאו בהרגשת תסכול. הם חשים שלא הספיקו כלום יחסית ליום השלם שהם שרפו בישיבה ברכב. אני די מאוכזב מכך, ובעיקר לא מבין מה השתבש כאן? איך ייתכן שאחרי יום שלם של טיול יוצאים בהרגשה שכזאת? האם זו בעיה בטיול, או בעיה במשתתפי הטיול, שאינם יודעים להיות מרוצים?' – סיים ידידי את דבריו.

"התחלתי לשאול אותו ולרדת לפרטים הקטנים של מאורעות אותו יום. התברר לי שמדי חצי שעה-שעה הם שינו את התכנית ואת יעד הנסיעה. הם התחילו לנסוע לכיוון דרום, אחרי חצי שעה אמר  מישהו שבעצם זה לא שווה, אם כבר נוסעים ברכב פרטי עדיף לנצל את ההזדמנות ולטייל בדרום הגולן. כשהגיעו לשם, טען ידען מהחבורה שכבר עדיף לחזור ולהיכנס לצפת… והסוף ידוע – לסיכומה של אותה הנסיעה מצאתי אותו אחרי מעריב מסתובב ולא מצליח להבין מה 'אוכל' אותו מבפנים.

"אבל האמת היא" – הגביה המרצה את קולו – "שלא היתה לו בכלל סיבה להיות מדוכדך. מילא אם הם היו מתכננים יעדים, להיכן הם רוצים להגיע, ומשהו בדרך היה מסתבך – היתה להם לכאורה סיבה להיות מאוכזבים. אך במקרה שלהם, בכלל לא היתה להם תכנית. לא השתבש כאן כלום, כי לא היה כלום"…

וכאן חזר המרצה לאותו שואל:

"אפשר לברר אצלך כמה נקודות?" שאל. משהנהן הלה בחיוב, המשיך המרצה ואמר: "ראשית ברצוני לשאול – האם כל יום אתה חולם להיות עשיר?"

– לא כל יום ממש, אבל בעיקרון זהו חלום חיי".

"ומה אתה עושה כשאתה מסיים לחלום, מסתובב לצד השני וממשיך לישון?" שאל המרצה בציניות-מה.

– "רק מה אעשה? הרי עדיין אין לי את המיליון הראשון כדי להתחיל", הגיב השואל ברצינות.

"אם כך, כדאי שתפסיק בהקדם לחלום"… סיים המרצה, ואז פנה לציבור ואמר:

"ברור שלפני הכל צריך לחלום ולשאוף להיות עשיר, אך התנאי לזה הוא – יעד ברור ותכנית מוגדרת איך נעשה זאת. ישבתי כבר מול הרבה אנשים שטענו באוזניי: 'אתה הרי יודע כמה אני רוצה להיות עשיר'. אך כשרציתי לשמוע איזו תכנית הגיונית ומעשית יש להם, הם כמו בלעו את לשונם.

"הסוד הראשון", המשיך המרצה, "הוא פשוט לתכנן יעד הגיוני ותכנית מעשית. בהמשך הסדנה נלמד איך לבנות נכון את היעד: יעד כללי, יעד שנתי, חצי שנתי. אך מה שברור הוא, שכדי להצליח חייבים קודם הכל יעד ותכנית".

(גיליון 'תלמודו בידו', בעלזא, מס' 4, הובא במאמר מאת הרב פנחס זרביב שליט"א בספרו 'למעשה')