ההתנדבות במלונית שהתגלתה כסגולה לזרע של קיימא

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

אחד מארגוני החסד הבולטים ברחובות הוא ארגון החסד הנפלא 'ארגון עזרת חולים', אשר ביוזמתו נחנכה ומתנהלת שנים רבות ה'מלונית' בבית החולים קפלן בעיר. המלונית משמשת כ'בית הכנסת אורחים', ובה מתארחים מְלַוֵּיהֶן של היולדות ושאר החולים.

בכל שבת מתנהלת המלונית על ידי זוג תורן המארח את הזקוקים לכך בהתנדבות. מטבע הדברים השתדל הארגון לאתר למשימה זו זוגות שטרם זכו לפרי בטן, מאחר שלהם קל יותר לעזוב את הבית בשבתות ובחגים.

והנה כעבור זמן מה החלו המארגנים לתת את הדעת לתופעה שחזרה על עצמה… עם הפעלת המלונית החלו להגיע מהזוגות הללו בשורות טובות בזה אחר זה… בתחילה היתה התופעה בלתי מוסברת, אולם לאחר שמנהל המקום נתקל בדברי חז"ל הקדושים אודות השכר המובטח למקיימים מצות "הכנסת אורחים", הבין שהעניין פשוט וטבעי, ומאז כל בשורה טובה כזאת, הגדילה כבוד שמים והמחישה את העובדה ש"משה אמת ותורתו אמת"!…

השמועה על התופעה המשמחת עשתה לה כנפיים, וזוגות רבים פנו למנהל הארגון בבקשה להצטרף ולזכות לשמש כזוג מארח במלונית.

זוג אחד מהזוגות הללו נרשם בתור הארוך, וכעבור כמה חודשים, משהתקשר ראש הארגון להזמין אותם, הגיבו ואמרו שהעניין כבר איננו אקטואלי…

"מה פירוש לא אקטואלי?" התעניין ראש הארגון. או-אז סיפרו לו השניים כי לאור העובדה שכבר חלפו למעלה מעשר שנים מנישואיהם והם עדיין לא התברכו בילדים, ולא זו בלבד אלא שחייהם מלווים במתיחות רבה – הציע להם רב חשוב להיפרד וללכת איש לדרכו מתוך תקוה שדרכם החדשה תצליח יותר… "ברגע זה ממש", הוסיף הבעל ואמר, "אנו עסוקים בחלוקת הרכוש המשותף לקראת הפרידה".

למשמע הדברים נחרד ראש הארגון ומיד אמר: "אנא מכם, הפסיקו את החלוקה ביניכם… בואו שניכם לכאן בשבוע הבא כדי לארח, ובעזרת ה' תזכו להזמין את רבכם לסנדק ואותי למוהל!!!"

לאחר התייעצות קצרה השיב הבעל כי הוא ואשתו החליטו לקבל את ההצעה ולבוא לארח במלונית. והנה, כעבור שנה התבשר מנהל הארגון כי אותם בני זוג זכו לחבוק את בנם בכורם, והוא אף היה המוהל של הרך הנולד, כשלשמחתו ולשמחת כל המשתתפים לא היה גבול…

אולם הסיפור עדיין לא תם… כעבור מספר חודשים שוב בקשו הזוג, אשר כבר הפכו למשפחה, לשוב למלונית כדי לארח בה. מנהל הארגון ניסה להסביר להם, כי עדיין ישנם זוגות רבים שטרם נפקדו, ואיך יוכל לדחותם ולהזמין זוג שכבר זכה להיפקד בילדים? אך כל תשובה לא דיברה אל ליבם, והם החלו להגביר את לחציהם.

ראש הארגון חשש שמא קיים בנידון נדר שקיבלו על עצמם באירוח הקודם, והחליט לשוב ולנסות לשבץ אותם על אף העומס הרב. הוא הציע להם להגיע בשביעי של פסח, מאחר שזהו תאריך שלא רבים מבקשים להגיע בו. השניים נענו בשמחה להזמנה, ומנהל הארגון הוסיף להזכיר להם כי עליהם להתייצב במקום כשעתיים לפני כניסת החג.

ביום המיועד הוא המתין במקום כפי שסוכם, אולם השניים לא הופיעו… החג קרב ובא, והזוג – איננו… מחוגי השעון לא עצרו מִלֶּכֶת, והמנהל שהבחין בשעה המתאחרת החליט להזמין זוג אחר מתושבי העיר, המצפים אף הם לישועה. ואמנם, למרות ההתראה הקצרה הגיעו בני הזוג תוך מספר דקות למקום, והחלו להכין את המלונית לתפקידה.

כמחצית השעה לפני זמן הדלקת נרות הופיעו לפתע בני הזוג הראשון… המנהל היה אובד עצות: זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי… לבסוף החליט הזוג המקומי לוותר, ומנהל המקום פלט מפיו באופן ספונטני את מאמר חז"ל (מסכת פסחים כב:) "כשם שמקבל שכר על הדרישה מקבל שכר על הפרישה".

לאחר זמן קצר נודע כי לזוג הפורש נולדו תאומים… מתנה מן השמים – הן על הדרישה שהובילה אותם למקום תוך רגעים אחדים, והן על הפרישה והוויתור בנתינת הסגולה לאחרים!

(ברינה יקצורו מתוך 'ומתוק האור')