’’ואז מבטי נופל על הדופן הכפולה שבמכסה המזוודה…’’ מה שמצאתי שם השאיר אותי פעור פה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הסיפור הבא פורסם בעלון ''השגחה פרטית'' והוא מלמד אותנו מהי השגחה פרטית, במלוא מובן המילה. "קיבלתי 3 הצעות שידוכים לביתי, ולא ידעתי לאיזה מהם לגשת", מספר יעקב, תושב שכונת סטמפורד היל שבלונדון, "פרט נוסף טרד את שלוותי כאשר דמיינתי את הרגע הזה שבו נשתה 'לחיים'. זכרתי שאז יגיע הזמן לשלם לשדכן את המגיע לו, ואין לי שום מושג מהיכן להביא את הסכום הדרוש. השידוך לא יתעכב בגלל עניין פעוט כזה, ואם השידוך ייגמר לפני שיהיה לי כסף ביד, אאלץ ללוות ממישהו.

"איני אוהב ללוות כספים", ממשיך יעקב לספר, "אני חי בצניעות, כשיש לי כסף – קונה, וכשאין – אין. בני ביתי למדו להסתדר, ואני את השתדלותי עושה להביא פרנסה הביתה. עכשיו, עכשיו, עם השידוך הקרב, הבנתי כי כמויות הביטחון שצריך לגייס כדי לעבור את התקופה הזאת, הם ברמה אחרת לגמרי מזו שהורגלתי בה עד עתה".

"נכנסתי ללחץ, בעיקר על הספק באיזה שידוך לבחור, וגם על דמי השדכנות. לא הכרתי את התחושה הזאת, ותהיתי על עצמי לאן נעלמו כל משפטי האמונה ופסוקי הביטחון? עלי לאסוף אותם מחדש, ולהקשיב להם כמו לא שמעתים מעולם.

"בתפילת 'אתה חונן', במקום לבקש שיחונן אותי בדעת להחליט באיזה שידוך לבחור, התפללתי מעומק הלב שיחונן אותי שאדע ואבין שאני עומד לגמרי מהצד, והקב"ה מוליך אותי לשידוך הנכון. בקשה נוספת ביקשתי בברכה הזו, שהשם ייתן לי את השכל הישר, לדעת עד כמה אני צריך להשתדל להשיג את הכסף לתשלום לשדכן.

"בימים הבאים התבהרה התמונה, וכבר ידענו לאיזה שידוך הקב"ה מוביל אותנו.

"לא עבר זמן רב, ועמדנו לפני חגיגת האירוסין. כשנודע לי שהשדכן גם אמור להופיע במסיבת האירוסים, התפללתי שוב להקב"ה במילים אלו: 'רצוני להיות בעל ביטחון, אנא, אינני רוצה ללוות. תעזור לי שלא אצטרך להגיע לזה'. והתחננתי מעומק הלב: נא, 'ריבונו של עולם, קח את מקצת הביטחון שאני מסוגל להעמיד לפניך, ויהא חשוב בעיניך כאילו בטחתי בך בשלמות'.

"בשעה 8:30 בערב עמדתי לצאת מהבית לכיוון תחנת האנדער גראונד, הרכבת התחתית הלונדונית, שתוביל אותי לאזור 'גולדרס גרין', לבית החתן למסיבת האירוסין, אלא שאז נזכרתי במצווה שלי.

"בישיבה בה אני משמש כר"מ, לומד בחור שקוע בלימוד בצורה לא רגילה. הבחור הזה פרוש מענייני העולם הזה. שום דבר הוא אינו מסדר לעצמו, היו כאלה שניסו לעזור לו ולכוון אותו להסתדר, אבל אני אמרתי לעצמי, שתהא זו זכות עבורי לארגן לו את הדברים. בסופו של דבר, אי אפשר לדעת מה יקרה בעוד 20 שנה או 40 שנה, כששמו של הבחור יתפרסם כגאון, כתלמיד חכם מובהק אשר שם לילות כימים בלימוד התורה, ואני עוד עשוי להיות זה שיספר בהתרגשות כי זכיתי להציע את מיטתו בישיבה…

"גם את בסופו של דבר יישאר הבחור אלמוני, הרי שאין סיבה לעצור אותי מהדמיון המבורך הזה, ולסייע לבחור.

"בשבועיים האחרונים, לא חש הבחור בטוב ולא היה בישיבה", ממשיך יעקב לספר, "והבוקר התקשר אלי אביו, וציין בפניי שהערב יחזור הבחור לשיבה, וביקש שאעזור לו להתארגן.

"הדבר פרח מזכרוני. בדיוק כשהייתי בדרך לרכבת נזכרתי בכך, ידעתי שאם לא אסדר לו מקום לישון - הוא פשוט יישן על ספסל.

"נלחמתי עם עצמי, אם לפנות ימינה או שמאלה, לכיוון התחנה או לכיוון הישיבה, ולבסוף החלטתי שעל המצווה איני מוותר בשום אופן. הלכתי לכיוון הישיבה ומצאתי את הבחור עייף ויגע.

"כיוונתי אותו אל החדר שלו, פתחנו את המזוודה וסידרתי לו את חפציו. יש בגדים שצריך לתלות בארון, יש חפצים שחשוב להניח במגירה, ויש כמה פריטים שצריך לקפל ולהניח על המדף. תוך זמן קצר היתה על המזוודה מאורגנת יפה בחדר.

"אני מסיים את מלאכתי ואז מבטי נופל על הדופן הכפולה שבמכסה המזוודה, אולי נשאר שם מסמך חשוב כלשהוא, אני מהרהר. אני ממשש בתוך התא ומוציא מעטפה חומה שלפליאתי הרבה היא נושאת את שמי לכבוד הר"מ המסור הרב…

"ומה במעטפה? 2,000 יורו! לא פחות ולא יותר.

"עיני הוצפו דמעות. בשום שלב לא יכולתי לדמיין שככה יתגלגלו הדברים, מעולם לא קיבלתי מתלמיד אפילו רבע מהסכום הזה. ריבונו של עולם דאג לי, ארגן לי, סידר לי את כל הסכום שאני צריך בדיוק בזמן! היה לי די כסף לשלם לשדכן, לקנות ש"ס לחתן, ואף לקנות מתנה לכבוד ה'תנאים' שיתקיימו בקרוב.

"אבא יקר בשמים, אין עסק טוב יותר מלבטוח רק בך. תן לי את הכוח והשכל לסמוך עליך תמיד!", מסיים יעקב את סיפורו המרגש.