’’אין לי עוד מה לעשות, תתכוננו לגרוע מכל’’: המום הנדיר בלב נרפא באורח פלאי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

סיפור מופלא על התחזקות בדיבור בבית הכנסת, מאת הרב מיכאל גרינולד שליט"א:

יום אחד דרשתי בישיבה אחת בנושא של זהירות מדיבורי חולין בבית הכנסת. לאחר הדרשה ניגש אלי בחור אחד. "יש לי בעיה בלב", הוא אמר, "מה אני צריך לעשות?"

אמרתי לו: "לשמור על הפה בזמן התפילה בבית הכנסת."

"כמה זמן אני אצטרך להקפיד על זה?" שאל.

"כל החיים", עניתי לו.

הבחור קצת הזדעזע מהרעיון. "כל החיים להקפיד על זה?! מה, תמיד אני אצטרך להיזהר לא לדבר…?" – ניסה לעמוד אתי על המקח.

אמרתי לו: "אתה עושה משחקים עם הלב?! זה נראה לך משחק ילדים?! אתה יכול לעשות מה שתחליט, אבל רק תשמע לפני כן סיפור קצר".

סיפרתי לו מה שהתרחש בהזדמנות אחרת, כאשר באתי לדרוש. לאחר הדרשה ניגש אלי אברך וסיפר שבנו התעלף ארבע פעמים בתלמוד תורה. עשו לו בדיקות, וגילו ליקוי נדיר של שני ורידים הסמוכים ללב. מאחר שסוג הבעיה הזה מאד נדיר, אין הרבה ידע בנושא, ואין כמעט ניסיון מעשי בטיפול. עסקנים מנוסים אמרו להורים המיוסרים, שיש רק רופא אחד בעולם, שיכול לטפל בבעיה ע״י סוג של צנתור.

נסע האברך עם בנו לרופא הזה, אך הטיפול לא הצליח. נסעו אליו ההורים פעם שנייה ושלישית, אך ללא כל הצלחה. בפעם הרביעית הם חיכו ליד חדר הטיפולים, אך הרופא הודיע להם בצער שגם בפעם הזאת לא נחל הצלחה. הרופא עוד הוסיף ואמר לאב, שעליו להתכונן נפשית לגרוע מכל, כי עלול להיות דום לב בכל רגע.

מיד לאחר ששמע את הבשורה הקשה, אמר האב לאשתו שהוא מקבל על עצמו לא לדבר בשעת התפילה. עמדו שניהם ובכו וביקשו מהבורא יתברך רחמים.

פתאום, פתח הרופא חלון קטן, וצעק "מזל טוב!! מזל טוב!!"… הם הביטו בו המומים ומבולבלים. "מזל טוב?! מה קורה כאן?"

"רק רגע, עוד כמה דקות תוכלו להיכנס אל הילד", אמר. כאשר קרא להם הרופא להיכנס, פניו האירו מרוב שמחה. "כששמעתי את הבכיות שלכם", הוא אמר, "החלטתי להתקשר לרופא אחד, שהוא מומחה גדול ביותר, ואני הייתי בעבר תלמיד שלו. התייעצתי איתו, והוא אמר שיש אפשרות לעשות צנתור באופן אחר. עשיתי כפי שהציע, וב״ה זה הצליח! ומאחר שזה הצליח, יש לילד שלכם לב חדש, ואתם יכולים לחזור הביתה בלי דאגות!"

את כל זה סיפר לי האברך בשמחה גדולה. שאלתי אותו: "אתה יודע מה הקשר בין לב לבין זהירות מדיבור בשעת התפילה?" – והשבתי בעצמי: "מדברי האר״י הקדוש הוא, שאם אדם עובר על מצווה ח״ו, הוא פוגם באיבר שכנגד המצווה. כאשר מתקנים את האיבר הרוחני, מתרפא האיבר הגשמי. כתוב במהרש״א, ש'אנוכי ה׳ אלוקיך' – זה הלב של כל המצוות. מי שחפץ לקיים כראוי מצווה זו של 'אנוכי ה׳ אלוקיך' – שלא ידבר בשעת התפילה". והוספתי: "אתה תיקנת את הלב שלך. קיבלת על עצמך שלא לדבר בשעת התפילה – שזה הלב של כל המצוות – והקב״ה נתן לבנך לב חדש!"

עד כאן הסיפור, האמיתי עד הפרט האחרון, שסיפרתי לבחור הישיבה, ש"עמד על המקח".

הבחור שמע את הסיפור, שם את ידו על פיו, ואמר: "אני לא מדבר יותר בשעת התפילה״. הוא ידע שאסור לו לשחק עם הלב. הבעיה שלו היתה מאד לא פשוטה. הרופאים אמרו שהריאות שלו מתכווצות באופן חריג, והלב גדל באופן חריג, והוא עלול לקבל דום לב בכל רגע נתון. רגע אחד אולי הוא ילך בשלווה ברחוב, וברגע הבא יהיה מוטל חסר הכרה על המדרכה…

השיחה איתו התקיימה ביום חמישי בשבוע. ביום שלישי שלאחר מכן הלך הבחור לבדיקות. "היי, בחור, מה קורה לנו כאן??" שאל הרופא בתמיהה, "עברת טיפולים שלא ידועים לי? אני לא מבין, הכל תקין אצלך, איך זה?"

איך זה? – הוא תיקן את הלב של כל המצוות, וקיבל על עצמו שלא לדבר בשעת התפילה, והקב״ה נתן לו לב חדש, תקין.

('שבת אורה', מתוך קונטרס 'כבוד בית ה")