חינוך ילדים - גם בברכות

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מדברי הרב בסרטון:


אבא רצה להרגיל אותנו

כשהיינו קטנים מאוד, הקלמנטינה והתפוז היו יקרים, לא כמו היום. אם שהרב היה עני,אינני יודע, אבל היו מחלקים את קלמנטינה אחת לכל הילדים. כל אחד היה מקבל פלח אחד. תפוז? כל אחד היה מקבל רק פלח אחד. אם היה קצת מיותר: "היה טעים? רוצה עוד אחד?, "תברך. עוד הפעם העץ". "היה טוב? עוד אחד? עוד הפעם העץ". והיינו מברכים, פעמיים-שלוש. התפוז לפנינו, הקלמנטינה לפנינו, מברכים בורא פרי העץ. למה? כדי להתרגל בברכה. אבא רצה להרגיל אותנו.

מהו גיל חינוך?

הרבה חשבו שאני מספר את הסיפור הזה אחרי גיל 6-7, אחרי גיל חינוך. "וואי, איך זה יכול להיות? מה הרב חינך אתכם לברך ברכה לבטלה?" אז אני עכשיו אדגיש, הרב עשה את השינוי בגיל שנתיים - שלוש. אני לא זוכר, אבל סיפרו לנו. שנתיים, שלוש, היינו קטנים מאוד. יש איזה רב אחד, אומר שהוא זוכר בגיל שנתיים, אני לא יודע אם זה נכון. מי זוכר בגיל שנתיים? בגיל שלוש?

למה מגיל 6?

למה אומרים גיל חינוך מגיל 6? כי בגיל 6 אדם מתחיל לזכור את הדברים שלו. בא לו קצת ישוב הדעת, קצת שכל בא לו, לכן מחילים לזכור בגיל 6. אדם שאומר שהוא זוכר מגיל 3, אל תאמינו לו. בכל אופן, בגיל 3 - זה לא גיל חינוך. זה נעשה כדי להרגיל בברכות: "תברך העץ, עוד הפעם. עוד הפעם העץ". היה לוקח ונותן לנו לימון, לא לימון בתה, בסוכות. בחול המועד, לולב עם לימון. אני זוכר שפה, היו בעלי בתים שהיו צוחקים על הילדים, עלינו: "מה אבא שלך הביא לך? הביא לך לימון?" והיינו פונים אליו: "אבא, זה לימון?", "לא, לא, זה בסדר" היה משיב. באיזה גיל? פחות מגיל חינוך.

מי לא רוצה נחת מהילדים?
ומי לא ירצה תפילה מיוחדת על כך? 
לחצו כאן להשתדלות >>