חינוך טהור של אמא

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מדברי הרב בסרטון:


משחק הכיסאות בחיידר

אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איך אמא יכולה לבנות את הילד שלה. יש לי תמיד סיפורים יפים מאמא שלי, שתהיה בריאה וחזקה, היא מספרת לי סיפורים יפים. היא סיפרה לי על ילד שחזר יום אחר מהחיידר, וביקש בתחנונים מאמא שלו:

"אמא, תכתבי לי בבקשה פתק למלמד שיעביר אותי למקום אחר בכיתה, כי יש בחיידר ילד שמריח לא טוב ולא יודעים ליד מי להושיב אותו. בהתחלה הוא ישב ליד ברי, ברי הביא פתק מאמא שלו שיעבירו אותו מקום, אז הושיבו אותו ליד שימי. אחרי שבוע, שימי הביא פתק מאמא שלו שהוא לא מסוגל יותר, והיא שאלה למה הבן שלה צריך לשבת ליד הילד שמריח לא טוב. אז המלמד הושיב אותו ליד יצחק, יצחק גם הגיע עם פתק. בקיצור, כל הילדים כבר הביאו פתק עם בקשה שהילד הזה לא ישב לידם, אז הושיבו אותו בפינה לידי, ועכשיו תורי. אמא, בבקשה תכתבי פתק למלמד שלא יושיב אותי ליד הילד הזה".

ענתה לו אמו בתקיפות: 

"שאנ אכותב פתק למלמד שלא יושיב אותך ליד ילד שלא מריח טוב? לעולם לא אכתוב פתק שכזה! תגיד תודה לה' שלך אין את הבעיה הזו. תודה לה' שאתה לא מסריח. תודה לה' שיש לך אמא שמקלחת אותך. תודה לה' שיש לך מקלחת בכל יום. תודה לה' שיש לך בית בריא. אני לא הולכת לכתוב פתק למלמד שלך. אתה תשב ליד הילד הזה ואתה לא תבייש אותו. כשתסתכל עליו, תסתכל עליו ברחמנות. כל פעם שתחשוב,'יואו, הסירחון הזה נורא', תגיד: 'תודה לה' שממני לא יוצא כזה סירחון'". זה מה שאמא שלו אמרה לו.

הוא אמנם הלך לחיידר עם אף עקום, אבל החינוך של האמא נכנס לו לעצמות. והאמא המשיכה לדבר אתו על זה:

"הילד הזה עדין לא מריח טוב? הוא עדין מסריח?"

ענה לה בנה:

"כן. ואני עדין צריך להמשיך לשבת לידו".
 

אמרה לו אמו:

"אז תמשיך להודות לה' שאתה מריח טוב. תודה לה' שאמא מכבסת לך בגדים ריחניים, שיש לך כביסה טריה. תודה לה' שיש לך אמא שדואגת לך, הוא מסכן, ילד שבור".

כשהייתי מלמד

אני זוכר שכשהייתי מלמד, היה לי אותו סיפור. היו לי ילדים להורים גרושים, ההורים התחתנו פעם שנייה ופשוטו כמשמעו, אף אחד לא לימד את הילדים היגיינה. ההורים היו כל כך עסוקים בעצמם: "אני", "אתה", "לך", "לי", "אני נתתי הסכמה", "אתה נתת הסכמה", "אני", "אתה", "אני". ה' ירחם, איך זוגות רבים ביניהם.  הם שכחו להסביר לילדים איך מנגבים בשירותים, והילדים פשוט הריחו נורא ואיום.  הייתי צריך לחנך אותם שצריך לנגב, צריך להתקלח ולצחצח שיניים. ברוך השם, ברוך ה' היום זה כבר משהו אחר.

כשנהיים גדולים, שוכחים מהדברים הטובים, היום כבר לא מתאים לדבר מזה.

מי לא רוצה נחת מהילדים?
ומי לא ירצה תפילה מיוחדת על כך? 
לחצו כאן להשתדלות >>