קשר של קיימא - מסכת חייו המרתקת של הצדיק הנסתר

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

עשר שנים להסתלקותו של הגאון הצדיק, רבינו יהודה זאב ליבוביץ זצללה"ה, מראשי חבורת הצדיקים הנסתרים בדורנו, ומדמויות ההוד המופלאות בתל אביב של מעלה ובשנותיו האחרונות בעיר התורה והחסידות בני ברק – ז"ך אלול תש"ע. מסכת קשריו המופלאה עם צדיקי וגאוני הדור זצוקללה"ה מתוך ספר תולדותיו הרואה אור בימים אלו לרגל מלאת עשור לפטירתו, מאת יום טוב ליפמן פרידמן:
 

עשור שנים חלפו מאותו יום בו ניטל כבוד מישראל, הורם הנזר והוסרה העטרה מעל ראשם של רבים וטובים מתושבי בני ברק, עם הסתלקותו לשמי רום של שריד לדור דעה, רבינו הגאון הצדיק, המקובל הגדול, צדיק יסוד עולם, רבינו יהודה זאב ליבוביץ זללה"ה, מחבר הספרים 'אור לוי זיו יהודה', 'יזל מים מדליו', 'מנחת יהודה', 'זיו יהודה', 'וזאת ליהודה', ועוד.

עם היעקרות דמותו רבת ההוד וההדר מעולמנו, נגדע הארז בלבנון, וניתק הפתיל שחיבר עד כה בין דורות קודמים שהיו ואינם, לבין דורנו זה – דור יתמי דיתמי, בהיותו בבואה מוחשית של גדולי הדורות הקמאיים, שתורת אמת היתה בפיהם במלא מובן המילה, ובדרכם זו הלך והעמיד את ביתו ותלמידיו הרבים.

בימים אלו, עם מלאות עשור שנים להסתלקות המאור הגדול בתורת הפרד"ס, ירדנו לגנים ללקוט בשושנים, ולאסוף כעמיר גורנה מספריו הרבים וכן מרשימות התלמידים והמעריצים, הממאנים להינחם אחרי רבם הנערץ והנקדש בסוד קדושים רבה, אשר שימש להם כאב רחום וכרועה נאמן, נשאם על לוח לבו הטהור כל הימים, וטיפחם ביותר, ופעל עבורם ישועות נשגבות ברוחניות ובגשמיות.

לאחר עיון מעמיק ברשימות ובזכרונות שהובאו לפנינו, עולים בפנינו מקצת שביבי נוגה והוד מדמותו המזהירה של רבינו והבוהקת באור יקרות, כאשר אנו מגלים עדויות מופלאות מכלי ראשון על עיון מעמיק בתורה עד כלות הכוחות, שמירת המצוות לכל פרטיהם ודקדוקיהם, ועוד מידות טובות ומוזהבות שתכלה היריעה מלכלכלם בשלימות. אמנם רבים הם מספור הסיפורים אודותיו, וביריעה קצרה זו לא נוכל להביאם, על כן אמרנו להתמקד כאן בקשריו של רבינו עם גדולי וצדיקי הדור, שמהם מבצבצת ועולה הערכה מופלגת ועצומה, שהביעו אותם גדולי עולם לרבינו. 

שרשיו של צדיק

רבינו נולד בשבת קודש, ו' תשרי שנת תרפ"ב, לאביו הגאון הצדיק רבי יחיאל צבי זצ"ל, אשר התבלט בצימאונו הרב לתורה וליראת שמים, צימאון אשר לא ידע רוויה. עוד בשנות בחרותו קיים בעצמו את מאמר חז"ל (שבת קמז ע"ב) 'הוי גולה למקום תורה'. לקח איתו את מקל הנדודים, עזב את אביו ואת אמו, ודבק בדרך  המוליכה אל מקום תורה - אל הישיבה השוכנת בסערדהלי, בראשה עמד הגאון רבי אהרן שמואל אסאד זצ"ל, בנו של הגאון הקדוש רבי יהודה אסאד זצוק"ל. 

והעיד רבינו זצוק"ל על אביו רבי יחיאל צבי, כי עד סוף ימיו היה מזכיר בערגה ובגעגועים עמוקים את אותם הימים שזכה להסתופף ולחסות בצל כנפי הישיבה בסערדהלי, מוגן ומוסתר מכל פגעי העולם הזה, ובגין כך יכול היה להרוות את צימאון נשמתו אשר ערגה תדיר לעבודתו יתברך.

לא בכדי התבטאו גדולי וצדיקי הדור על רבי יחיאל צבי בהערכה ובהערצה אין קץ, לדוגמא, נביא בזה את דבריו של הרב הקדוש ה'בית ישראל' זי"ע מגור, שהתבטא פעם על רבי יחיאל צבי – אביו של רבינו ואמר: "אביו של רבי יהודה זאב היה 'ערליכער יוד' וקדוש עליון!"

שמח בחור בילדותך – בעירו של ה'דברי יואל' מסאטמר

רבינו נולד בעיר סאטמר לאביו רבי יחיאל צבי ולאמו מרת גולדה ע"ה, תפילות רבות שופך היה רבי יחיאל צבי בפני קונו, למען יגדל ויחכם בנו לתורה ומעשים טובים, ואף היה טורח ומבקש בעבורו ברכה מפיהם של גדולים שבאותו דור. 

רבינו היה מספר, כי זכור לו אותו מקרה בו לקחו אביו להתברך מפיו של הרב הקדוש רבי ישעיה מטשחויב זי"ע, בן זקוניו של הגאון הקדוש ה'דברי חיים' זי"ע מצאנז בעת שהגיע אל העיר סאטמר. והוסיף ואמר: כי זכותה של אותה ברכה, ודאי עמדה לו להינצל מכל אותן התלאות אשר עברו עליו בימי השואה האיומה.

בלתי אפשרי היה לגדול ולצמוח במחוזות העיר סאטמר הענפה, מבלי לקנות חכמה מהרבי הקדוש רבי יואל טייטלבוים זצ"ל מסאטמר בעל ה'דברי יואל' אשר שכן בה. ומה עוד, שמדובר ברבינו אשר מינקות צמא היה לחכמה ומבקשה יותר מן המבקש כסף ומטמונים.

אותה הערכה וקשר שהיה לרבינו עם הרבי מסאטמר, החלו עוד כאשר היה צעיר ורך בשנים, ולמד בחיידר. וכך כתב לימים בספרו (וזאת ליהודה ח"ג מאמר רי"א): "הייתי בן עשר שנים כאשר ביום אחד עברתי ללכת לחיידר, וגרנו לא רחוק מביתו של הרב הקדוש אדמו"ר שאר בשרי הרבי מסטמער ר' יואל טייטלבוים זיע"א, והנה עומד הרבי זיע"א עם הטלית על הכתף שלו ועומד, וראיתי פני קודשו, עמדתי כאמור, עומד ועומד ומסתכל, כי הרבי זיע"א לא זז זיז כל שהוא, ועומד ממש מופשט מעלמא הדין".

על אף שהיה אז עלם רך בשנים, התפעל מאוד ממראה השכינה הקורנת מעל פניו של הרבי עת שקוע היה בעשיית המצווה, ובמשך כמה שעות לא מש ממקומו ולא הסב מבטו מפניו הקדושות של הרבי, וכפי שהעיד רבינו בכתביו כי "לא במהרה אשכח מעמד קדוש הזה". שעות נוספות רבות יכול היה להימשך מעשה זה, אלא 'ובינתיים מחפשים בחדר איפה אני, ואני  כל כך התבוננתי בהרבי זיע"א ושכחתי לילך לחיידר עד שהרגשתי יד רכה מושך אותי לבוא לחיידר מהר, כי עבר הרבה זמן מעת שיצאתי מהבית שלנו'... 

אף לאחר שסיים את שנות לימודיו ב'חיידר' שבסאטמר, המשיך שם באותה העיר את צמיחתו ופריחתו, כאשר קבע את מושב לימודו בישיבה הקטנה ששכנה בתוך העיר, ובד בבד קשר קשר חזק ומיוחד עם הרבי. קרבה עצומה חש הנער הצעיר – יהודה זאב לרבי הקדוש. הוא היה משמשו בכל עת בה ניתנה לו הזכות, וכך למד מפיו חכמה והליכות חיים. אף רבו שהכיר בעוצמות הנפש ובגדלות הנשמה של העלם הרך, היה מחזיר לו אהבה כאהבתו. 

רבינו, שראה את עצמו כתלמידו המובהק, היה מרבה לומר בשמו דברי תורה ומוסר, ואף היה מתבלם בסיפורים ומעשים מהליכות קודשו. עד ערוב ימיו של רבינו, לא היה פוסקת נפשו מלהתרגש כל אימת אשר היה מוציא מפיו את שמו של הרבי הקדוש ה'דברי יואל' זי"ע מסאטמר. ובשעה שהיו מראים לו פניו של מלאך ה' צבקות זה בתמונה, היה חוזר ואומר בהתפעלות פעם אחר פעם: "איזה צורה של פנים יש לו! ממש כשל תינוק אשר לא טעם טעמו של חטא מעולם".
 

בישיבת מארגערעטן וסעקלהיד

כאשר סיים את שנות לימודיו בישיבה הקטנה, גלה למקום תורה – אל הישיבה השוכנת במארגערעטן, שם קיבל ורכש רבות מפה קודשו של ראש הישיבה הגאון רבי מרדכי עזריאל ויינברגר זצ"ל - בנו של רבי שמואל זלמן זצ"ל, וכן מפי הגאון רבי יהושע אהרן צבי בריסק זצ"ל המכונה מהריא"ץ, ששימש כרב ואב בית הדין של מקום מושבו.

בכל השנים שלמד באותה ישיבה, הרבה לקנות לו חברים טובים ולהתעלות עמהם, כאשר החברותא עמו למד היה נכדו של הרבי מראחוב – הדיין ומורה צדק הגאון רבי יעקב קופמן זצ"ל. אחד מחברי הועד שלו היה נכדו של הרבי מראזלא זצ"ל – כ"ק האדמו"ר מקאליב זצוק"ל.

לאחר תקופה ארוכה, עזב רבינו את הישיבה השוכנת במארגערעטן ועבר אל הישיבה המעטירה והמפורסמת לתהילה שבעיר סעקלהיד, בראשה עמד הגאון הקדוש רבי יהודה סג"ל רוזנר זצוק"ל הי"ד, בעל מחבר ספר 'אמרי יהודה', אשר הרבי הקדוש מסאטמר  היה קוראו: 'דער סעקעלהיד גאון' (הגאון מסעקהליד).גם שם המשיך בדרכו, דרך התמדה ועבודת ה'.
 

במחיצת הרה"ק מראצפערט זי"ע וה'אמרי חיים' מויזניץ

מנהג עשה לו רבינו בצעירותו – לילך אל הצדיקים שבדור ולשבות שם שבתו או לחוג שם את הרגל. כך היה ממלא את מטענו באור קדושת השבת אשר דרכה להשפיע על שאר ימות השבוע. במסגרת אותם שבתות שנסע רבינו להסתופף בצל צדיקי דורו, נסע אל הרב הקדוש רבי שלום אליעזר מראצפערט זצ"ל הי"ד, בנו של בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע. 

רבינו היטיב לתאר את השבת במחיצתו בעת שבא לעיר סעקלהיד, כמו שכותב על כך בספרו (וזאת ליהודה ח"א עמ' סא): ותהילות לאל עליון זכיתי לנסוע אל הרבי הקדוש רבי שלום אליעזר הי"ד מראצפערט ב' או ג' פעמים, ופעם כאשר היה הרבי זיע"א בעיר סעקלהיד או במיהייפאלווא, ושהה שם בשבת קודש לרגל שמחת שבע ברכות של איזה קרוב משפחה שלו, או של חסיד שהיה קרוב מאד ללבו הטהור, והנה כל השבת התנהג רבי שלום אליעזר הי"ד כאחד האדמורי"ם מהדורות הקדמונים, התפלל לפני העמוד את תפילת מוסף, וערך את שולחנו הטהור ואמר בפה קדשו דברי תורה דברי אלוקים חיים, והכל היה מלובש ברמזים דקה מן הדקה. וכך חלפה לה שבת מרוממת ומרגשת במחיצת הרבי. 

והנה בצאת שבת קודש התפללתי במחיצת הרבי את תפילת ערבית של מוצאי שבת, ועמדתי קרוב מאד אליו והייתי עד למעשה נורא עד למאוד, הגבאים החלו לעשות סדר בבית המדרש והעבירו ממקום למקום ספסלים וכסאות כבדים וגדולים, ותוך כדי הסדר שהם עושים העבירו את אחד הספסלים אשר היה מאוד כבד וגדול במיוחד מעל ראשו של הרבי, והרבי אחז אז בשעת אמירת שמע ישראל וכו', והנה מעשה בעל דבר עם כל הזהירות והזריזות של הגבאים מחמת כובד הספסל נשמט צדו האחד של הספסל ונחת הישר על אצבעות יד השמאלית של הרבי זיע"א שהיה אז על השולחן, דם רב ניגר ויצא מאצבעותיו של הרבי מחמת המכה, ובדיוק כשזה קרה אחז הרבי באמירת אחד של שמע ישראל, והוא נשאר על רבינו הקדוש והטהור לא נע ולא זע ולא חש במאומה, והמשיך להתייחד עם קונו בדביקות ובהתלהבות עליונה באמירת אחד כמו שאינו קורה שום דבר. כאמור הייתי עד למעמד זה, עיני ראו ולא זר, וגודל המראה נחרט בלבבי ולא ישכח ממני לעד.

כמו כן הלך רבינו אל בנו הדומ"ץ הגאון רבי חיים הלברשטאם זצ"ל, והעלה את התפעלותו מעוצם עבודתו הקדושה (הגדה של פסח עמ' 170), וכה כתב:

בעיר שלנו גר הגאון הצדיק רבי חיים הלבערשטאם בן הרב הקדוש רבי שלום אליעזר [מראצפערט] הי"ד זיע"א, בן הרב הקדוש דברי חיים אב"ד צאנז זיע"א, זכיתי להכירו ולקבל ממנו ברכה, והיה תמיד מנשק הדפנות הסוכה, וכן ד' מינים שבלולב, והמרור בחג הפסח.

גם לגרוסוורדיין מגיע היה רבינו לעיתים תכופות, לשם נסע בכדי לשהות במחיצת קדשו של כ"ק האדמו"ר רבי חיים מאיר מויז'ניץ זצוק"ל בעל ה'אמרי חיים', וללמוד ממנו עבודת הבורא. שם פגש רבינו את בנו הגדול לימים כ"ק האדמו"ר ה'ישועות משה' זצוק"ל, באחת הפעמים אף למד עמו חומש רש"י על הפרשה, לפני עריכת השולחן הטהור בליל שבת קודש. כמו כן למד שם לפעמים עם כ"ק האדמו"ר ה'תורת מרדכי' זצוק"ל ממאנסי.
 

ברכת הרבי מטרנובה 

ימים שחורים ואפלים עוברים על יהודי אירופה בשנות השואה הנוראה, מאחר שניתנה רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע. וכך נגזרה הגזירה על יהודי אירופה כולה, לעבור שנות זעם נורא והסתר פניו של בורא עולם הטוב והמטיב. אותו משחית אינו מסתפק ביהודי גרמניה ופולין, ומוסיף ומגביר כוחו כנגד שארית הפליטה הנמצאת בהונגריה. וכך נשלחו יהודי הערים והעיירות למחנות העבודה, ביניהם היה רבינו אשר נאלץ היה לעבוד עבודת פרך באותו מחנה כפיה.

מחזה מרטיט לב היה זה, עת נכנס רבינו כשהוא שבור ושחור מעבודת כפייה אותה אולץ לעבוד בעל כורחו, אל חדרו של הגאון הצדיק רבי שלמה אליעזר ויזל זצ"ל הרבי מטרנובה, אשר נתפרסם כאיש מופת שדבר מברכותיו לא ישוב ריקם. הצליח אותו נער – הלא הוא רבינו - לחמוק מעיניהם הבולשות של המפקחים על העבודה, ולהיכנס אל הרבי כשרק בקשה אחת הביא עמו רשומה על גבי הפתקא. מבקש הוא להמשיך ולשרוד את הימים הקשים שהגיעו, ואף את אלו שיבואו; מבקש הוא לזכות ולראות את האור הגדול שיפציע, בסיומה של האפילה.

הרבי, הזין את עיניו הקדושות מהפתק שהוגש לידו. הביט בנער בחמימות וברכו כי יינצל, ותקוים בקשתו. אך הנער רבי יהודה זאב, בצר לו, לא רצה להסתפק בזאת. וכך, תוך שהוא יצא מהחדר, זעק זעקה גדולה ומרה שיצאה הישר מתוך קירות ליבו, כשהוא חוזר ומתחנן שוב ושוב על צרתו כי רעה היא. הרבנית, שנחרדה מאוד למראה הנער, ניגשה אליו ואמרה לו: "בחורל, פאר וואס זענט איהר אזוי טרויעריג? זאלסט וויסען, אז אזוי וויא דער רב האט אייך געגעבען א געבענטש, איהר ועעט ניצל מכל דבר רע" (בחור'ל, מדוע הנך כל כך בצער? עליך לדעת, כי מרגע שהרב העניק לך את ברכתו, תינצל מכל דבר רע). רק אז, נחה נפשו של רבינו בברכת הרבי מטרנובה.

מזכיר היה רבינו שתי ברכות שקיבל קודם הגיעו אל המחנות, שעמדו לזכותו להינצל מהם. אותה ברכה שקיבל בילדותו מפי  הרב הקדוש רבי יצחק ישעיה מטשחויב זי"ע, עת הגיעו לעיר סאטמר, כפי שהוזכר לעיל, וכן עמדה לו גם אותה הברכה שהשיג בעמל רב מהגאון הצדיק רבי שלמה אליעזר ויזל זצ"ל הרבי מטרנובה, בעת שהיה שבוי במחנה עבודה הונגרי.
 

עם מרן מהר"א מבעלזא זי"ע

בעלותו ארצה איוה רבינו למושב לו את העיר תל אביב, באותה התקופה בה הגיע אליה רבינו – תקופת קום המדינה, הכילה העיר בתוכה אדמו"רים רבים, רבנים, צדיקים נסתרים ואנשי מעשה, יראים ושלמים את ה'. לא פלא אפוא, כי איש בעל מעלה כרבינו, מצא בעיר זו את אשר איוותה נפשו. שם, בתל אביב הישנה והטובה, המשיך והתעלה בדרכו המיוחדת לו, תוך שהוא מסתיר עצמו מעיני הציבור, כאשר הצטרף ל'דיבוק חברים' עם חבורת הצדיקים הנסתרים שבראשם הסנדלר הקדוש רבי משה יעקב רביקוב זצ"ל, שאף הם שיכנו עצמם באותה 'תל אביב של מעלה'.

היטב ידע רבינו לנצל את ימי שהותו בעיר תל אביב, בכדי להתקרב, לצאת ולבוא בביתם של גדולי וצדיקי הדור. עוד מיד בשבוע הראשון לישיבתו בעיר תל אביב, בליל שבת קודש, פנה ועלה אל ביתו נאוה קודש של הרב הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי"ע – אישיות רבת ההוד והקדושה, אליה נכרכה נשמתו הטהורה של רבינו בכל שנות חייו.

באותו ליל שבת קודש, בפעם הראשונה בה ניגש אל הרבי הקדוש מבעלזא, עת הושיט לו את ידו ללחיצת 'שלום עליכם', הרגיש הצדיק את רבינו העומד לצידו, המשיך להחזיק בידו ולברכו בלחש במשך כעשר דקות רצופות...המשמש בקודש הרב החסיד  ר' שלום פויגל ז"ל, שאין ראייתו כראיית רבו, נדמה היה לו כי איש פשוט הוא העומד ונותן את ידו לרבי, וחשב כי טעה הרבי בזהותו של העומד מולו, וברצונו לזרז את רבינו, פנה אל הרבי ואמר לו: "ער איז דאך א אנדערער"... (הוא הרי מישהו אחר)... משום שסבור היה כי החליף הרבי בין רבינו ובין אדם אחר, וכן פנה אל רבינו ונהם לאוזניו: נו... מרמז לו בזה כי יש לו לקחת אליו בחזרה את ידו. אולם, הרבי שכלל לא טעה במעלתו וזהותו של העומד מולו, השתיק את הגבאי והמשיך להחזיק את ידו של רבינו עוד מספר דקות ארוכות, ממשיך להוציא מפיו ברכות רבות למספר. "אין זאת", אמר רבינו בענוותנותו, "אלא משום שהרבי הרגיש את אבי הקדוש, ולכך לא עזב את ידי".
 

ויכוח תלמודי עם החזון איש זצ"ל

תקופה קשה בדוחק הפרנסה עברה על רבינו, אמון על דברי חז"ל (שמו"ר פ"ג ס"ח) שכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל, גמרה ההחלטה בליבו של רבינו לנסוע אל העיר בני ברק הסמוכה, אל ביתו של גאון ישראל וקדושו מרן ה'חזון איש' זצוק"ל, אשר שמעו הלך לפניו והגיע עד לתל אביב הסמוכה, להתייעץ עמו באשר למקום עבודה עבורו. וכך יוצא הוא לדרכו, משאיר לזמן מה קצר את תל אביב מאחוריו, כשפניו מיועדות אל העיר בני ברק – אל מעונו הקדוש של מרן ה'חזון איש' זצוק"ל. 

בשעה שנכנס אל העיר, כבר עמדה השמש ברום השמים, מבשרת לכל שהנה הגיע ובא זמנה של תפילת המנחה. כאשר לפתע שמע מאחד הפתחים שלפניו, קול הקורא ומבקש ממנו להיכנס ולהשלים מנין לתפילת המנחה, ורבינו פסע בשמחה אל עבר הבית אליו נקרא, אשר מפנימיותו ניכר שהוא משמש כבית כנסת. משהסתיימה לה התפילה, בשעה שכבר יצאו כל המתפללים מבית הכנסת, צדה עינו של רבינו בפינת חדר בית הכנסת, דלת קטנה שהיתה פתוחה מעט, אך במעט חשפה מאחוריה חדר עמוס ומלא בספרי קודש, משצדו עיניו של רבינו אוצר שכזה – חדר מלא ספרי קודש, נפשו חמדה ויצאה אל החדר הצדדי. כך מצא את עצמו יושב בחדר זה ומעיין בספרים הרבים שהיו שם, בלי שישים לב לזמן העובר וחולף, ומבלי להבחין ביהודי הנוסף שישב שם באותו החדר.

לאחר שסיים לעיין באחד הספרים, תוך שהוא ניגש אל הארון כדי להוציא משם ספר נוסף, הבחין לפתע ביהודי הנוסף ששהה יחד עמו בחדר. הלה, שנדהם ונפעם היה מאותו יהודי שאין ניכר מלבושו כי בן תורה הוא ובכל זאת לומד היה בקול ובנעימה, הרים אליו את עיניו שטוהר רב ניבט מהם, ובירכו בשמו של הקב"ה – בברכת השלום. ושוב פנה אליו, ושאלו: "האם 'עולה' אתה?" "אכן כן", ענה לו רבינו. "עליתי זה לא מכבר משאול תחתיה, ממוות לחיים - פליט ושריד אני מתוך מחנות האימה, אשר רק יד ה' היכולה להחיות מתים, יכלה להוציא אותי מהם".

הלה פנה אליו שוב במאור פנים ושאלו: "ומה דעתך על ארץ ישראל אליה הגעת? על אווירה? על אילנותיה? על פירותיה?" כך נפתחה שיחה ערה בין השניים, מקרבת אותם זה לזה. וכדרכם של שני יהודים המדברים ביניהם, התגלגלה השיחה וצללה מ'שיחת חולין של תלמידי חכמים' אל תוך ים התורה, כשהיא סובבת סביב דברי התוספות הראשון במסכת חולין שם הובא מהתוספתא בענין הלכות ארץ ישראל. רבינו שואל והלה משיב, ויכוח תלמודי פורץ ביניהם. ובעוד הם יושבים ומתפלפלים בחיי עולם, שוכחים מכל חיי השעה, נכנס אל אותו חדרון יהודי מיושבי המקום ופנה בתרעומת מה אל רבינו: "כיצד משוחח ומתווכח אתה כך עם מרן ה'חזון איש'? וכיצד זה בכלל הצלחת להיכנס כך אל תוך ביתו?" - - -

רבינו נחרד לרגע. עתה, משהתגלה לו מי הוא האיש הגדול היושב מולו, כבר לא אזר עוז בנפשו להמשיך ולהתנצח עמו בלימוד. אך מרן ה'חזון איש' בגודל ענוותנותו, פנה אל הנכנס ודחה אותו בנימת גערה: "מדוע אתה מפריע לי ולמר? הנה עד שמצאתי לי יהודי כלבבי המתנצח עמי בלימוד, באת להפסיק ולהפריע לי?!" ואף הוסיף ואמר: "על חסרון זה של חדוות הלימוד, איני בטוח שאוכל למצוא לך מחילה"...בידי הגאון הרב מרדכי גרוס שליט"א גאב"ד חניכי הישיבות מצויה אותה שיחת לימוד כפי ששמעה מפי רבינו זצ"ל.

במשך השנים הבאות היו פעמים רבות בהן נפגש רבינו ושוחח בלימוד ובעניינים שונים עם מרן ה'חזון איש'. באחד המכתבים ששלח זקן המקובלים הגאון הצדיק רבי משה יאיר וינשטוק זצוק"ל לרבינו, ניתן ללמוד על קשר זה: "...השגתי אתמול מכתבו מיום א' שבוע זו, ונהניתי מאוד מההתקרבות שהייתה לו אצל ה'חזון איש' והצדיק הנסתר ר' יעקב משה ז"ל (הסנדלר הקדוש)..."
 

זקן המקובלים הגה"צ רבי משה יאיר ויינשטוק זצוק"ל

מכל הקשרים אותם טווה ורקם רבינו, עם צדיקים וחסידים שבדור, ניתן להבחין בקשר הדוק ומיוחד במינו, ששמרו ביניהם – רבינו וזקן המקובלים רבי משה יאיר וינשטוק זצ"ל. כפי שנראה ממכתב שנכתב ביום ה' לסדר 'ונפשו קשורה בנפשו', מתוכו ניתן לראות את עומק הידידות שהיתה שרויה בין שני גדולי עולם אלו. וכך כתב שם רבי משה יאיר לרבינו: "בוודאי אמר הכתוב (משלי כז, יט) 'כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם', בה בעת שהרגיש כבוד תורתו הרמה אותי, כן הרגשתי אני כי אני קשור בנימי הלב עם מעלת כבודו שליט"א".

מאות מכתבים כתב רבי משה יאיר לרבינו, ובו הוא מכנהו בתארים מופלגים, וכך נמצא כתוב בהם: 'צדיק יסוד עולם', 'כליל השלימות מוכתר בנימוסין צנא דמלא ספרא'. עוד הוסיף וכתב על רבינו: 'בוצינא דנהורא נפישא', 'איש אשר רוח אלוקים בו' ועוד תארים רבים וגדולים. רבינו שמר אצלו מאות (!) מכתבים שקיבל במשך השנים מאת ידידו זקן המקובלים רבי משה יאיר ווינשטאק זצ"ל, וברבות הימים אף ליקט את כל אותם מכתבים והדפיסם בספרו 'קול יהודה בעל הכתבים' ב' חלקים.

לא בכדי היתה ההערכה והאהבה שוכנת בליבו של רבי משה יאיר אל רבינו, שכן בגודל מעלתו התבטא ואמר פעם לרבינו, כי מסתכל הוא פעמים רבות על הצדיקים הנוספים בחבורתם, אך מאז שהכיר את רבינו שוב היה לו בר שיח. וכמו שאמר, כי במשך שנים שמר באמתחתו דברי קודש רבים שלא היה לו למי לאומרם, עד אותו יום אשר בו פגש ברבינו.
 

צדיקי בית גור זי"ע

קשר מיוחד נרקם בין רבינו ובין האדמו"רים והצדיקים לבית גור, באחד הפעמים כשביקר רבינו בירושלים, פנה ועלה להתברך מפי כ"ק האדמו"ר ה'בית ישראל' זצוק"ל. כאשר הגיע פעם נוספת לירושלים, עלה שוב אל האדמו"ר ה'בית ישראל' להתברך מפיו. הפעם, הרבי זיהה והכיר אותו מביקורו הראשון, ופנה אליו ושאלו: "מדוע אינך בא לעיתים תכופות יותר אלי?"... ואז פנה ה'בית ישראל' אל משמשו הרב  החסיד רבי חנינא שיף ז"ל ואמר לו כי בפעמים הבאות כשיגיע אליו רבינו, יש להכניס אותו אליו בלא המתנה בתור...

מיני אז מקפיד היה רבינו לשלוח מכתבים אל הרבי, להעמיק את ההיכרות שביניהם. עד ששלח לו הרבי את הרב החסיד ר' בונים קורניק ז"ל שיאמר לו: כי אמנם נהנה הרבי ממכתביו, אך אל לו לטרוח בכתיבתם, שכן הקשר וההיכרות ביניהם כבר בעינה עומדת. 

הערכה רבה רחש רבינו גם אל אחיו וממשיך דרכו כ"ק האדמו"ר ה'לב שמחה' זצוק"ל. ואומר היה רבינו כי פעמים רבות מזיז הרבי את ידיו ורושם בהם את שם ה', ועל ידי כך הוא מזיז עולמות.

גם ממלא מקומו בשלשלת הקודש, הלא הוא, האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' זצוק"ל, העריך והעריץ את רבינו הערכה עצומה. בחתונת אחד מבניו של הגאון רבי שלמה זילברשטיין, רבם של חסידי גור בבני ברק, הלך רבינו אצל החתן והמחותנים, לאחל להם ברכת 'מזל טוב'. כאשר ניגש אליהם, הציג המחותן את רבינו בפני הרבי ה'פני מנחם' זצוק"ל, ותיאר בפניו את שמות הספרים אותם כתב רבינו. "איהר זענט דער בעל המחבר 'בעל הכתבים'?" (האם אתה מחבר הספר 'בעל הכתבים'?) שאל הרבי. "כך אומרים", ענה לו רבינו. וברבות הימים כתב לו בעל ה'פני מנחם' מכתב עם חידושי תורה, והדפיסו רבינו בראש ספרו.
 

כ"ק האדמו"ר מלעלוב זצ"ל בעל ה'ברכת משה'

בעבותות של אהבה נקשרו האדמו"ר מלעלוב בעל ה'ברכת משה' זצוק"ל ורבינו. מדי פעם נוהג היה רבינו להשתתף ב'טיש' בלעלוב ולשבת סביב שולחנו הטהור של הרבי. באחת הפעמים כשהשתתף ב'טיש', ביקש ממנו הרבי כי יאמר דבר תורה. ואף על פי שאחד ממשמשיו של הרבי שלא הכיר ברום ערכו של רבינו, ניסה למנוע זאת, עקשנותו של הרבי גברה...

וכך הסיח רבינו בפני אחד ממשמשיו: כי באחד העיתים נסע עם הרבי יחדיו. ואז לימדו סוד גדול מאד בעניינו של האי רעיא מהימנא, משה רבינו עליו השלום, שהוא סוד (במדבר יב, ג) 'והאיש משה עניו מאד מכל האדם'...

אותו קשר נפלא המשיך לאחר פטירתו, גם עם בנו וממלא מקומו, כ"ק האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זצוק"ל. מן המותר להביא ראיות לאהבה וההערכה אותם רכש הרבי אל רבינו, ולהיפך. אך אי אפשר בלא להביא מכך דבר. וכך מעיד נאמן ביתו של רבינו רבי אהרן שטרן שליט"א: כי ביום מן הימים קודם בוא הפסח, ביקש הרבי לזכות ולארח את רבינו על שולחנו בליל הסדר, ולולי סירובו של בני ביתו של רבינו, היה הדבר נעשה...

ואף רבינו, החשיב מאד את הרבי – עד שאמר כי שלושה אנשים יש שלעולם אין הגמרא יורדת מעל שולחנם – האדמו"ר ממחנובקא, האדמו"ר מלעלוב והאדמו"ר מערלוי.
 

כ"ק האדמו"ר מבוהוש זצ"ל

שלושים שנות חיים שהיו בין רבינו לבין כ"ק האדמו"ר מבוהוש זצוק"ל, לא היה בהן כלום כדי לערער ולו במעט את הידידות האמיצה שנרקמה ביניהם. ידידות אשר עולה ומבצבצת פעמים רבות מבין המכתבים שהיו שולחים זה לזה. כה רבה היתה ההערכה שבניהם, עד שבאחד המכתבים שכתב הרבי אל רבינו הוא מציין: 'כי דברי התורה שלו מכוונים אל האמת'. ורבינו, כמים הפנים לפנים – היה שומר אגרת זאת מכל משמר ומשתבח בה. מניח אותה כסגולה לשמירה, על יד המטבע המיוחסת לרבי הקדוש מרוז'ין זי"ע, אף אותה קיבל מידידו הרבי מבוהוש.

כמו כן מעידים מקורביו של רבינו, כי פעם כשנפגשו זוג קדושים אלו, נשקו הרבי לרבינו על מצחו ואמר לו: "הנני ידידך בזה ובבא"... אותה ידידות עמוקה ואמיצה, הביאה לכך שאפילו דבר אחד שהיה עובר על האחד לא היה נסתר מפני השני. יודעים היו זה על זה, הכל. וכך – בידידות העמוקה שביניהם היו מתפללים ודואגים זה לזה, עד אשר באחת הפעמים ביקש הרבי מרבינו כי יכתוב את שמו ושם אמו על פתק ויטמינו בתוך סידור האר"י שעומד היה ברשותו.

מקפיד היה רבינו בעת שהותו בעיר תל אביב, לבוא לעיתים קרובות ולהתפלל בבית מדרשו של כ"ק האדמו"ר מבוהוש זי"ע, שהיה עמו בידידות מופלגת. אותה ידידות מופלאה שהביאה לכך שהיה רבינו אף מגיע ומתארח פעמים רבות על שולחנו של הרבי בסעודות שבת וחג. באחד מכתביו בו מציין רבינו מה שראה בהגדה של פסח של המקובל רבי יוסף גיקטליא זצ"ל, כתב כך: "ראיתי בביתו של אדמו"ר ר' יצחק מבוהוש שליט"א שהייתי אצלו על סדר של פסח".
 

כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זי"ע בעל ה'שפע חיים'

גם עם כ"ק האדמו"ר בעל ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל, היה שומר רבינו על קשר. קשר אשר התבטא ביותר בשליחת מכתבים וחידושי תורה, כאשר האדמו"ר ה'שפע חיים' כותב אליו חמשה מכתבי תשובה ארוכים, לענות על שאלותיו ששאלו בהלכה ובפרד"ס התורה. ויש לציין, כי אף שהאדמו"ר ה'שפע חיים" לא היה עונה על שאלות בעניני קבלה, אך כשרבינו שלח אליו שאלה בנושאים אלו, חרג ממנהגו ויצא מגדרו כדי לענות לרבינו.

אחד המכתבים ששלח רבינו היה ממוען אל כ"ק האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג בעל ה'שפע חיים', אשר היה רגיל להתכתב עמו בדברי תורה, ועתה ניסה אולי יוכל אף להתכתב עימו בחלק הנסתר שבה. למרות שהבהיר לרבינו שאינו רגיל להתעסק בדברים מסוג זה, אך באופן חריג השיב לו מכתב ארוך משלו, כאשר בראשית מכתב זה ציווה הרבי מצאנז-קלויזנבורג לכתוב את השורות הבאות:

" מכתבו הגיע לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א ובוודאי ידוע לו שאיננו משיב בעניינים אלו בשום עניין. מכל מקום, כיוון שעל דברי תורה בא, ומה שגם שכבר נשאל על זה מגדול אחד, כבוד תורה עדיף ומפיו יקרא אלי תשובתו והנני כותבם על הספר"...

דבר נדיר ביותר הוא למצוא מכתב בכתב יד קודשו של כ"ק האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל ה'שפע חיים'. נדיר עוד יותר למצוא שהתבטא על אדם כפי שהתבטא על רבינו, וכך כתב בתוך דבריו במכתב ששלח לרבינו: "אשריך! שנכנסת לשם ויצאת בשלום", כשכוונתו כמבואר במכתב לדברים שבחכמת הנסתר.
 

מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל ה'שבט הלוי'

קשרי ידידות מופלאים היו לרבינו עם פוסק הדור הגאון המפורסם רבי שמואל וואזנר זצוק"ל, אשר רבינו החשיבו  כרבו. על גודל הערכת והערצת פוסק הדור הגר"ש וואזנר זצ"ל לרבינו, נוכל ללמוד ממה שמצאנו שביום קדוש ונשגב כמו ערב יום הכיפורים, שבוודאי היה עסוק ביום זה למעלה ראש בהכנה לקראת היום הקדוש ביותר בשנה, ועוד יותר על ריבוי השאלות בבית ההוראה המצוי ביום זה, ועם כל זאת הרב וואזנר מצא לנכון לכתוב בעצם יום גדול זה מכתב לרבינו.

וזה לשון המכתב אותו שלח הרב וואזנר לרבינו: 

ב"ה, יום ח' תשרי תשס"ב לפ"ק

כבוד ידידינו המכובד הגאון הצדיק ר' יהודה זאב לייבווויטש שליט"א

אחדשה"ט וש"ת (ושלום תורתו) באהבה, קיבלתי ברכותיו הטהורות לעת גמר החיתום, יום הכיפורים הקדוש הבא עלינו לטובה, והנני מודה על ברכותיו הבאות מקירות ליבו הטוב, וברך אשגר לכבוד תורתו שיזכה להיפקד בדבר ישועה ורחמים ואריכות ימים ובריאות שלימה, והקב"ה ירחם על עמו ונחלתו שנזכה להינצל מכל שעות רעות המתרגשות לבוא לעולם  ויקבל הקב"ה תפילתנו ברחמים.

הריני ידידו מכבדו מצפה לישועה קרובה

שמואל הלוי וואזנר

במשך השנים שלח לו פוסק הדור הרב וואזנר זצ"ל כמה וכמה מכתבים, ובהם תשובות רבות בהלכה, שבהם פשט את ספיקותיו ושאלותיו של רבינו, אשר סמך על עמוד ההוראה שבדורנו, שככל אשר יורנו כן יעשה.
 

הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך זצ"ל

קשר עמוק שמר רבינו עם הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך זצ"ל, אשר העיד רבינו ואמר כי 'הוא היה החבר הכי טוב שלי'... רב היה המשותף בין רבינו ובין רבי יוסף וולטוך, אף הוא כרבינו – למרות כי רבו מעלותיו, לא שמר לעצמו שום גינוני כבוד, והיה נחבא אל הכלים, צנוע ושפל רוח. דבר נוסף בו שרר דמיון בין רבינו ובין ידידו רבי יוסף היה – הפרישות. דבר שרבינו עוד ידע בחייו וכפי שאמר למשמשו: ר' יוסף לא עלה על מיטה במשך חמישים שנה (!)... ועוד הוסיף ואמר כי גם אילו רוצה היה ר' יוסף לעלות על מיטתו, לא יכול היה – שכן ערימות ספרים היו ממלאים כל שטח פנוי עליה... עוד סיפר רבינו, כי אחד האנשים שר' יוסף שהה אצלו במשך שהותו בשוויץ, אמר בשעת פטירתו של ר' יוסף, כי הוא וקירות ביתו יכולים להעיד כי כל כך היה פרוש עד שלא היה מחליף בגדיו אלא משבת לשבת...

אותו קשר שהיה בנוי ועומד לתלפיות בין רבינו ובין ידידו הקרוב רבי יוסף וולטוך זצ"ל, היה קשר אמיץ ובר קיימא, שאף הוליד והצמיח מתוכו מכתבים רבים וארוכים, שהיו מלאים וגדושים בתורה, יראת שמים ותפילות בעד הפרט ובעד כל קהל עדת ישראל.

כאות לאהבתו והערכתו את רבינו, העניק לו ר' יוסף סידור הרש"ש כמתנה ושי. וכך כתב לו בדף הראשון של הסידור:

מנחה היא שלוחה לכבוד הרב המקובל תורתו בחדרי חדרים

מוהר"ר יאודא זאב לייבוביץ שליט"א

ממני הק' יוסף וולטוך נכד המגיד הק' מזלאטשוב זי"ע
 

הגאון הצדיק רבי חיים משה מנדל זצוק"ל

בכל אותם קשרים רבים שניהל רבינו עם צדיקים וגדולים שבדור, בלטה דמות מיוחדת ובלתי נשכחת, הלא היא דמותו של המקובל הגאון הצדיק רבי חיים משה מנדל זצ"ל. דמות, אשר כל הזוכה לחזות בה, אין היא נמחית מזיכרונו – לעולם. אינספור אנשים מאנשים שונים זכו בזכות זו של ראיית פני צדיק שמאור פניו כמאור שלא מן העולם הזה. אך רבים מהם, נסתרה דמותו ונסתרו מעלותיו מהם. 

מעידים מלוויו של רבינו, כי בכל פעם כאשר היה רבינו נכנס אל חדרו של הרב מנדל, היו פניו מאירות וזורחות כלבנה. כה רבה היתה ההערכה שרכש הרב מנדל אל רבינו, עד שאמר לאחד ממקורביו: כי כל מכתב שנכתב על ידי רבינו ומגיע לידיו, כדאי לו לשמור עליו - כי הוא סגולה לשמירה...

וביותר מזה, חוזר ואומר היה רבי חיים משה: כי בכל דור יש אחד מהל"ו צדיקים אשר הוא היחיד המכיר והמאסף את כולם. והוסיף ואמר כי באותו הדור, אותו מקשר היה רבינו.

כאשר נפל הרב מנדל למשכב, הוא לקה בליבו ומצבו הוגדר כקריטי. חתנו, הגאון רבי אלטער דוד חיים שטרן שליט"א, פנה אל רבינו וביקש ממנו כי יעתיר עבור חותנו בתפילה למען ירפא ממחלתו. רבינו, שהיה קשור ברב מנדל בקשר עמוק ודאג למצבו. פנה ואמר: "כאשר מורי ורבי כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצוק"ל חלה קשות, שלח אלי מכתב ובו הוא ביקש ממני כי אאסוף מנין של צדיקים אשר מעולם לא ידעו מהו חטא ויתפללו בעדו. ואכן כך עשיתי – קיבצתי עשרה צדיקים שלא טעמו טעם חטא, והתפללנו בעדו במירון אצל רבי שמעון בר יוחאי. ואכן – רפא וחיה. זהו סוד כי אם עשרה צדיקים קדושי עליון יתפללו, הם יכולים לבטל כל גזירה, ואפילו נחתמה בדם. גם עתה, הזדרז ולך לאסוף מניין שכזה. ונתפלל על חמיך, ורפא לו"...

הגראד"ח הזדרז וצירף אל רבינו את פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, את הצדיק 'החייט' – רבי שלמה גרין זצ"ל, את רבי ישראל אליהו וינטרויב זצ"ל, הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א גאב"ד חניכי הישיבות, ועוד כמה צדיקים נוספים אשר גם הם היו יראים ושלמים. ואכן, אחר התפילה המיוחדת, הרב מנדל נרפא במהרה.
 

כ"ק האדמו"ר מסדיגורא זצ"ל בעל ה'עקבי אבירים'

היכרותו של רבינו עם כ"ק האדמו"ר ה'עקבי אבירים' זצוק"ל מסדיגורא החלה, עוד בהיותו מיודד עם אביו כ"ק האדמו"ר ה'כנסת מרדכי' זי"ע מסאדיגורא בתל אביב. 

שבח גדול השתבח רבינו בידידות זאת, תוך שהוא מדגיש כי רעו וידידו הינו תלמיד חכם עצום. והיה נוהג לבוא אליו עוד בעיר תל אביב ולשוחח עמו כשלוש שעות ויותר רצופות בדברי תורה. יותר מזה, באחת הפעמים התבטא רבינו ואמר כי האדמו"ר מסדיגורא יודע בעל פה מילה במילה, את כל הדברים הכתובים בספר הקדוש 'תולדות יעקב יוסף'...

פעם הראה רבינו מכתב שקיבל מגדול המקובלים רבי משה יאיר וינשטוק זצ"ל, שבו כתב על הרבי מסדיגורא זצ"ל כשהיה עוד צעיר, כי הוא מחזיק ממנו מאוד. ומרוב חיבתו של רבינו לרבי מסדיגורא, היה שומר מכתב זה בין דפיו.

אף הרבי הקדוש היה משיב לו אהבה כאהבתו, ומושיבו היה על ידו בעת עריכת שולחנו הקדוש... ואף במכתבים שכתב אל רבינו, הגדיל וכתב: 'ידידנו .... ידיו רב לו בתורה'.
 

כ"ק האדמו"ר מערלוי זצוק"ל

חשיבות עצומה החשיב הרבי מערלוי את רבינו, עד שבכל המכתבים שכתב לרבינו הוא מכנהו "צדיק יסוד עולם", וכידוע שהרבי מערלוי לא היה מגזים בתוארים. וכך אנו מוצאים במכתב ששלח האדמו"ר אל רבינו, בתאריך כ"א כסלו תשנ"ו לפ"ק, אשר די בקריאת התארים בראשו, בכדי להבין את עומק ההערכה שהיתה לרבינו אצל האדמו"ר מערלוי: "לאבן הזוהר, כעצם השמים לטוהר, רב נהוראי, הרואה אומר ברקאי, הלוא הוא כבוד ידיד עליון, ואהובי ידיד נפשי, הרב הגאון צדיק יסוד עולם, כל רז לא אניס ליה, כש"ת מו"ה יהודה זאב לייבוביץ שליט"א".

וכן בכל פעם שהיה מגיע רבינו אל ביתו, היה מושיבו בכסאו. וכאשר הגיע אחד ממקורבי רבינו לבקש ברכה מהרבי. פנה אליו הרבי ואמר לו: "מדוע אתה מגיע לבקש ממני ברכה? והרי יש לך את רבי יהודה זאב ליבוביץ?" 

כדי לחוש באהבה וההערכה שהיתה בלב רבינו אל כ"ק האדמו"ר מערלוי זצוק"ל, די לנו להביא את מה שאמר רבינו לרבי באחד מהמפגשים שנערכו ביניהם: "אתה הוא צדיק הדור, ואם אתה רוצה אני יכול לגלות עליכם את הדברים הקדושים והגדולים והנוראים שאתם עושים בכל העולמות, וכן כל פרט ופרט מחיי היום יום שלך שכולם עבודת קודש נוראה כמו באיזה שעה אתה קם"... וכמה פעמים בהם ראה רבינו כי עננים שחורים באים מעל ארצנו, היה מבקש מהרבי עזרה בהסרת מידת הדין...

"החתם סופר של דורנו", התבטא עליו רבינו. "הוא צדיק יסוד עולם, ונשמתו חצובה מעולם האצילות", אמר עליו בפעם אחרת. ובאחד מכתביו כתב רבינו בהתייחסו אליו: "וכמעט לא מצאתי אדם גאון וקדוש ענוותן כמוהו"...לאחר כל מעלות אלו, לא פלא כי ידידות עמוקה שררה בינו לבין רבינו.

אומר היה הרבי מערלוי במעלתו של רבינו, כי מעלתו הגדולה היא שאף על פי שכבר נתפרסם שמו וצריך שימוש ולימוד, עדיין הוא מסתיר עצמו באלפי הסתרות. במכתב שהרבי כתב אל רבינו, יש בו כדי להעיד כמאה עדים על הערכתו העצומה אל רבינו: "והנני חותם בכל חותמי ברכות, ידידו עוז קשור אליו בעבותות אהבה, מוקירו ומכבדו כערכו הגדול, הק' יוחנן בהה"ק ר"מ סופר זצ"ל בן טושענע".

שעות של שיחות בענייני קודש עמדו בין רבינו ובין הרבי מערלוי. כל הזדמנות שנקרתה בפני ידידים אלו, הוסבה לדברי קודש. כמו בשבת קודש 'וישלח' של שנת תשנ"ט, אז התארח הרבי בבני ברק, ואחר תפילת ליל שבת עלה אל רבינו ושוחחו שם שעה ארוכה בדברי תורה. 
 

עם שאר צדיקי הדור

רבינו אף היה קשור ודבוק בהגאון הקדוש רבי יהודה לייב אשלג זצ"ל בעל ה'סולם', והחשיב אותו לרבו המובהק. קשר זה הביאו לדיבוק חברים עם הגאון הצדיק רבי יוסף ווינשטאק זצ"ל מציריך, אשר היה תלמיד מובהק של רבינו בעל ה'סולם', ורבינו אף החליף עמו מכתבים בפרד"ס התורה לעתים תדירות. אף עם תלמידו המובהק של בעל ה'סולם' רבי משה ברוך למברגר זצ"ל, היה לרבינו קשר איתן.

קשר טמיר ונעלם היה לו לרבינו עם הגאון המקובל רבי חיים אריה ערלאנגער מלוגאנו אשר בשוויץ, מכתבים רבים עברו ביניהם, בפרט בעניני עשרה הרוגי מלכות, ועניני תפילין עפ"י פרד"ס.

חבר וריע נאמן כלבבו מצא לו רבינו את הגאון הצדיק רבי יואל הירשפרונג זצ"ל, מצדיקי תל אביב, רבי יואל זצ"ל מצדו היה מוקיר ומעריך את רבינו בהערכה מופלגת, ואף עודד אותו להוציא את ספריו לאור עולם, כפי שנוכל לראות ממכתב הסכמתו לאחד מספריו של רבינו: 

בס"ד, אור ליום ו' ערב שבת קודש לסדר ואתה תדבר אל בני ישראל ליהודים היתה אורה תשל"ז לפ"ק תל אביב יע"א 

לכבוד ידיד נפשי הרב החסיד בנן של קדושים רכא בר רכא רבי יהודה זאב לייבוביץ שליט"א יצ"ו 

היות שישנם תחת ידי העתקים מכמה קונטרסי חידושי תורה של כבוד תורתו, שבעת קראי אותם פשוט מעלים את נפשי מדרגה אל דרך הקדושה, ובכן החלטתי לעורר את כבוד תורתו להוציאם לאור עולם, כשיצא לאור עולם אי"ה אקח ספרו הדין (כאן כתב ר' יואל לרבינו חידוש בקבלה ששמע מפי האדמו"ר מבאבוב זצ"ל).

ידידו עוז

הק' יואל הירשפרונג

בעת היותו דר בתל אביב היה לו קשר אדוק עם כ"ק האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל, וכן עם הגאון רבי מאיר סג"ל לנדא זצ"ל אב"ד דרוהוביטש, ואף מביא בספריו חידושי תורה ששמע מהם. 

כמו כן יש לציין את האדמו"ר רבי משולם זוסיא מטשערנוביל זי"ע, שהעריך מאוד את רבינו, ואף נתן לו מכתב הסכמה על ספרו, וכן הגאב"ד הגאון הגדול רבי יצחק יעקב ויס זצ"ל והגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל שכתבו לרבינו מכתבי הסכמה נלהבים על ספרו. 

שיחות רבות היה לו לרבינו עם הגאון הגדול רבי אלעזר מנחם מן שך ז"ל, ראש ישיבת פוניביז', פעמים רבות היו משיחים בדברי תורה נפלאים, שהפליאו את כל הנמצאים סביבם. אך דבר פלא נוסף היה לעיניהם, מקפיד היה הרב שך שלא לשבת על מקומו, עד שהיה רבינו יושב גם הוא על מקומו...

התקרבות מיוחדת היתה בין כ"ק האדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ זצ"ל מביאלא – רמת אהרן, ובין רבינו, בעשור האחרון לחייהם. מרבה היה רבינו להתפלל בבית כנסת של האדמו"ר מביאלא, כאשר דרך קבע, בסוף התפילה היה ניגש הרבי אל רבינו, ושניהם היו משוחחים בדברי תורה המתוקים מדבש.

כ"ק האדמו"ר בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זצוק"ל היה לפעמים מבקר את רבינו, כל מי שנכח בפגישתם האחרונה, לא יכול לשכוח את אותו מחזה מופלא – בו ישבו שני צדיקים אלו, כשהם ממליצים טוב בעד עדת קהל ישראל, מקרבים את הגאולה השלימה על סיפור ריבוי צרותיהם.

כיון שרבינו נפטר בלא שהשאיר אחריו זרע של קיימא, חסד גדול להתפלל וללמוד משניות לעילוי נשמת רבינו יהודה זאב ב"ר יחיאל צבי. ציונו נמצא בבית החיים פוניביז בבני ברק סמוך לבית החיים ויזניץ, ובשנים האחרונות הפך לתל תלפיות לרבים ששופכים את נפשם בתפילה על ציונו, שיהיה מליץ יושר עבורם, כשם שהיה מתפלל עבור כלל ישראל בחיים חיותו, כאומרם ז"ל מה כאן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש, ורבים הם סיפורי הישועות המסופרים מפה לאוזן על הישועות שזוכים להם המתפללים על ציונו.

קורות חייו של הצדיק הנסתר: כ"ז אלול - הילולת הרב המקובל והצדיק, יהודה זאב ליבוביץ'
כ"ז אלול - סגולת יום ההילולא של הצדיק הנסתר