" ’השלך על ה' יהבך'’’, למדתי להשליך הרבה עליו וזכיתי לישועות וניסים מעל הטבע"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

"שמי אפרת כהן, אני נשואה לבעלי 9 וחצי שנים. אנחנו מתגוררים באשקלון והורים ל-3 ילדים: הבכורה בת 8 וחצי, האמצעי בן 6 והקטן בן שנתיים וחצי", כך פתחה אפרת את המכתב ששלחה לנו. "לפני שנה סבלתי מכאבי גב איומים. מאחר ונפלתי פעמיים, בזמן ההריון של הבן שלי ולאחריו, שיערתי שהכאבים קשורים לנפילה. הזמן עבר והכאבים לא פסקו, אלא הפכו בלתי נסבלים. בעלי החליט לקבוע לי תור לאורתופד במרפאה באשקלון. בבדיקה עצמה הפנה אותי האורתופד לבצע בדיקת C.T בדחיפות".

"ניסיתי לחמוק מזה" אפרת כתבה לנו, "אבי נפטר לפני 6 שנים ממחלת ה- als, ומאז רופאים הפכו לדבר שאני מאוד חוששת ממנו. אך בעלי לא הותיר לי ברירה, הוא לחץ עלי לבצע את הבדיקה ונקבע לי תור בו ביום. לאחר שביצעתי את הבדיקה היו לי תחושות קשות מאוד, רציתי שיפענחו לי את תוצאות הבדיקה כבר באותו היום. יצרתי קשר עם מוקד קופת החולים שלי וביקשת הפנייה למיון. קיוותי שבבית החולים יאמרו שמדובר בפריצת דיסק בלבד, אך שם ציינו שיש ממצא מחשיד ולא ברור שמצריך המשך בירור עם אורתופד ושלחו אותי הביתה".

"התעוררתי למחרת עם תחושות קשות. צלצלתי למוקד הקופה ושם הפנו אותי לאורתופד באשקלון ללא תור ונסעתי יחד עם בעלי למרפאה. כאשר האורתופד ראה את בדיקת ה -C.T שלי, הוא אבחן ממצא חריג באחת החוליות והפנה אותי למומחה עמוד שדרה, אשר פגש אותנו כמה ימים לאחר מכן בבית החולים. הרופא המומחה הפנה אותי לבצע בדיקות נוספות בקופה. יצאתי מבית החולים ונסעתי למושב של סבתי, מושב איתן, בו קבורים צדיקים גדולים. התפללתי לבורא עולם שלא יעמיד אותי בניסיון כזה. בכיתי והתחננתי שלא יאונה לי רע, מאחר ואמא שלי אלמנה ורק אני גרה באשקלון. אני כל עולמה. אני נמצאת איתה כל יום בכדי שלא תרגיש חלילה את החוסר שיש לה בבית מאז שאבי נפטר. גרתי באשדוד ומהרגע שאבי נפטר עברנו לאשקלון בכדי להיות קרובים אליה".

מכאן הדברים התגלגלו במהירות, אפרת ממשיכה בסיפורה: "בהמשך היום, עוד לפני שקבעתי תור לבדיקות, יצר אתי הרופא מבית החולים קשר וביקש שאגיע להתאשפז בבית החולים. נסעתי לבית חולים מיד ואושפזתי. זה היה סמוך מאוד לחג הפורים תשע"ט, מה שהקשה על מצבי הנפשי יותר. הידיעה שילדיי מתחפשים ע"י קרובי משפחה והם ללא אימם, הייתה קשה. במהלך האישפוז עברתי שורה של בדיקות. לאחר שבוע של בדיקות, עדכנו אותי הרופאים כי יש גידול בחוליה אך לא ברור מאיזה סוג ולכן מפנים אותי להמשך מעקב בבית החולים איכילוב בתל אביב, שם מתמחים בגידולים אורטופדים".

"יומיים לאחר השחרור מבית החולים יצר איתי קשר רופא מהמחלקה האונקולוגית-אורטופדית והזמין אותנו לשיחה. בשיחה הוסבר לנו שלא ברור עדין אם מדובר בגידול (ממאיר או שפיר) או בדלקת חריפה. מאחר ומיקומו בעייתי, הביופסיה (לקיחת דגימה מהמקום כדי לבצע אבחנה) תעשה בהרדמה מלאה. לאחר הביופסיה שיער הרופא המטפל כי מדובר בגידול שפיר ולכן לא יהיה צורך בניתוח שעלול היה להוביל לנכות קשה. שבועיים לאחר מכן זומנו לשיחה עם רופא בית החולים שחשש כי מדובר בגידול ממאיר ועדכן אותנו כי הבדיקה תועבר לפענוח בארצות הברית".

"התפללתי כל הזמן! גם כשהייתי בין בדיקות. הייתי נוסעת לים באשקלון בשעות לילה מאוחרת, ופשוט בוכה ומתחננת לאלוקים שלא יקרה התסריט הנורא מכל. חששתי על אמא שלי שלא תעמוד בזה. האמנתי שילדיי קטנים ואולי ישכחו אותי, גם בעלי חלילה יוכל עם השנים לפתוח פרק ב', אבל אמא שלי לעולם לא תתאושש. תשאיר אותי רק בשבילה ביקשתי לאורך התקופה התפללו עליי בלי סוף,  רבנים, חברים ובני משפחה".

"בערב פסח תשע"ט, התקשר הרופא ובישר לנו כי באופן מפתיע, בניגוד למה שחשבו מדובר בגידול שפיר! ישתבח שמו לעד!! הרופא זימן אותנו לאחר הפסח לדון כיצד להסיר אותו, מאחר ומיקומו בעייתי מאוד, סמוך לכלי הדם המרכזיים ולמערכת העצבים, דבר שמעלה את הסיכוי ללקות בנכות כתוצאה מהניתוח. קרובת משפחה רחוקה איתרה רופא מקנדה באופן מקרי לחלוטין, אין מקרה - הכל מאת ה', והוא הסכים ללמוד את המקרה שלי ללא כל תמורה. הוא הציע רעיון חלופי לרופאים, לנתח אותי מהבטן ולא מהגב, כדי להקטין סיכויי פגיעה. לאחר דיונים ארוכים וישיבות צוות רבות של הרופאים המומחים, ניגשתי לניתוח כאשר בית החולים היה ערוך ומוכן לקראת 'המלחמה',  ככה הם כינו את הניתוח שלי. הניתוח ארך כ-8 שעות ובמהלכו התרחשה פגיעה עצבית שלא היו בטוחים מה השלכותיה. בנוסף, מאחר והניתוח בוצע מהבטן, נאלצו הרופאים להוציא את מערכת השתן שלי ולהחזירה, תוך סכנה שלא אוכל להטיל שתן יותר ללא צנתר".

"ב"ה הניתוח עבר בשלום. לאחר כמה ימים קמתי מהמיטה וראיתי שאני זוכה ללכת על רגליי. אושפזתי חודשיים ועדין לא ידעתי אם מערכת השתן שלי תתפקד בתורה תקינה באופן עצמאי. לפני השחרור בכיתי לה' ואמרתי לו שעשה לי ניסים עד כה והוא חייב לעזור לי במשוכה האחרונה, וכך היה. ישתבח שמו לעד. אין עוד מלבדו, ניסים גלויים היו לאורך כל הדרך וב"ה זכינו לעשות מסיבת הודיה גדולה ברב עם הדרת מלך. זכיתי לחזור בחלקיות משרה לעבודתי והתחלתי לימודי תואר שני. אין ייאוש בעולם, אדם שמאמין ומתחבר לבורא עולם ולוקח על עצמו קבלות טובות זוכה לניסים וישועות. 

אפרת סיימה את דבריה בפנייה לקוראי האתר: "אל 'מוקד תהילים ארצי' הגעתי במקרה, לאחר שקיבלתי סיפורי אמונה מחזקים. אני רוצה למסור לקוראי האתר שאין ייאוש בעולם כלל, תפילות לא הולכות ריקם. כאשר אדם מתפלל מעומקא דליבא ומדבר ומבקש מה', הוא שומע תפילה. אני מאמינה שאין רע בעולם וכשניסיון מגיע, הוא בא בכדי לעורר אותנו להבין את מהות החיים ונעשה תשובה. אני מודה לה' שנתן לי להתעורר ולעשות תשובה אמיתית. אל תחכו לסטירת לחי, תחיו תמיד בתהליך של תשובה וחשבון נפש עם עצמכם. 'השלך על ה' יהבך', למדתי להשליך הרבה עליו וזכיתי לישועות וניסים מעל הטבע"

זכיתם לישועה בזכות התפילות? שלחו לנו את סיפורכם האישי למייל: mokedtehillim@gmail.com  לקריאת סיפורי ישועות נוספים, לחצו כאן