הרב זמיר כהן: שמחה בימי הקורונה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מדברי הרב זמיר כהן בסרטון המצורף:

עשו מאמץ לחייך

אנחנו נמצאים בימים שהתקשורת הכללית עוסקת בעיקר במה שקשה, בסבל. חשוב שבימים האלה כל אדם יתאמן לחייך. הבעל חייך לאשתו, האשה תחייך לבעלה. אנשים פוגשים אחד את השני, לא יוצאים הרבה, אבל כשכבר יוצאים, לחייך. אומרים שכל דבר שמדבק הוא בדרך כלל עושה לא טוב, מדביקים אחד את השני ועושים את האחר חולה. אבל בחיוך יש דבר נפלא, שהוא גם מדבק וגם מרפא.

מה עושה חיוך?

כשמחייכים לאדם, הוא מחייך. אתה עכשיו פקיד בבנק, ניגש לקוח ואתה מחייך, למרבה הפלא גם הוא מחייך. לא היה שם שום דבר מצחיק, על מה הוא מחייך? חיוך זה סוג של ראי, האדם מחייך - גם זה שמולך מחייך. ולעיתים החיוך הזה כל כך נותן, כל כך עושה טוב לאנשים. בפרט אדם שמגיע עם לחץ, עם תחושות של חרדה, יש מתח בבית, פתאום הבעל מחייך לאשתו, מבט אוהב, מבט מחייך.

וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב

חז"ל אמרו: "וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב" (בראשית, מ"ט, י"ב), גדול המלבין שיניו לחברו יותר ממשקהו חלב. סיפר אחד ממפקדי האצ"ל לפני קום המדינה,היה אחד המקורבים לראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שלחו אותם לפוצץ איזו מסילת ברזל או גשר, משהו בצפון באיזור נהריה-עכו. וכדי שלא ייתפסו, בחרו לילה מאוד גשום, ברקים, רעמים, קור אימים. לאחר שעשו מה שהיו צריכים לעשות, חזרו לעיר עכו. בדרך, הוא אומר, הם היו כל כך עייפים מכל עמל היום, מכל המתח, וגשם יורד עליהם וברקים ורעמים, תחושה מאוד קשה. לפתע אחד מהחברים באצ"ל, שהיה גר בעכו, יצא לקראתם, הביא להם ומזג להם כוס חלב חם, לכל אחד ואחד מהאנשים שהיו שם. כשהוא שתה את החלב הזה, הוא אומר שבחיים שלו הוא לא טעם דבר כל כך טעים, כל כך מזין, כל כך מרווה, כמו אותו חלב חם באמצע הלילה, בקור, לאחר כל המתח. זאת אומרת בחלב יש לא רק את מה שהמים נותנים, את הרוויה, החלב יכול להזין, יכול לתת חיות לאדם, להחזזיר אותו למסלול. אומרים חז"ל, כשאתה מחייך לחברך, זה יותר ממה שהשקת אותו חלב: "גדול המלבין שיניו לחברו יותר ממשקהו חלב". זה נאמר על ימים רגילים. קל וחומר בימים כאלה של מתח, כשאנשים נחשפים לתקשורת כל כך הרבה.

צרכו חדשות במידה

כבר דיברנו על כך בעבר, שלא טוב להיות כל כך צמודים לכל הדיווחים התקשורתיים. מדי פעם להתעדכן, צריך להתעדכן, לדעת מה קורה בארץ, בפרט ללמוד את הכללים של הנהגת הבריאות, של הזהירות, מה שמשרד הבריאות קובע. צריך לדעת, כמו שאדם נזהר בהלכה, כך כל הנחיה של משרד הבריאות במה שנוגע לבריאות של האדם, יש לזה תוקף הלכתי של "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים, ד', ט"ו), במצב של היום, ההידבקויות, הסכנה. על כל פנים, צריך לא להגזים גם בצפייה הזו יותר מדי. אחת לכמה זמן אדם צריך לדעת, פעם ביום מספיק שידע מה קורה. אדרבא, לנצל את הזמן, להשרות אווירה רגועה בבית, לחייך זה לזה, ליצור אווירה נעימה. יותר להבליג, יותר לוותר, ללכת אחד לקראת השני. כשהאדם מחייך לשני, הוא לא רק עושה טוב לשני, אלא זה משפיע עליו לטובה. 

מבפנים החוצה וגם מבחוץ פנימה

מחקר בריטי שנערך מצא, מאוד מעניין, שזה פועל לשני הכיוונים. כלומר: השמחה יולדת חיוך. כשאדם שמח בתוכו זה בא לידי ביטוי בחיוך, אבל זה עובד גם להיפך. כשאדם מחייך, אבל חיוך מלא, מאוזן לאוזן מה שנקרא, המוח מתחיל להפריש את החומרים שקשורים לשמחה והאדם עצמו נכנס לשמחה. זה כמו שהרמח"ל כותב על מידת הזריזות, שיש אפשרות או שאדם מתבונן בדבר ואז הוא מתעורר מתוכו ונעשה זריז, כדי לקיים את המצווה, לעשות מה שצריך או שמבפנים הוא כבוי, יכול להתחיל מבחוץ. יאמר: "אני עכשיו אלך, אעשה...", מזיז, מפעיל את הגוף ואז זה משפיע לו גם על הנפש, הוא מתחיל להרגיש באמת רצון להיות זריז. זה כמו שבעבר היה מצוי לראות ברחוב אנשים שכשהמנוע היה דומם, עומדים מבחוץ ודוחפים אותו, והמנוע היה נדלק. זאת אומרת, להפעיל את הרכב שתי אפשרויות: או שאתה מתניע מבפנים ואז הרכב נוסע, או שאתה דוחף מבחוץ ואז הוא נדלק. כך גם בשמחה, אתה יכול לשמוח בפנים ולחייך לזולת, ואתה יכול הפוך - לחייך מבחוץ ואז גם השמחה נכנסת אליך.