"רק על הפסים"

איש אינו יודע מתי תסתיים מגיפת הקורונה, כל אחד מאיתנו בוחר להתמודד עם החששות ואי הודאות באופן שונה. קיבלנו את רשותה של הניה שוחט, אישה בת 31, נשואה ואם לשלושה מבני ברק המעידה על עצמה כי "יוצרת ושורדת קורונה", לפרסם דברים שהעלתה ברשת החברתית: 

"לפני 12 שנה נסעתי בכביש מפותל ומפחיד בין ניו יורק לקנדה. החלק המפחיד נבע בעיקר מכך שירד גשם זלעפות כל כך חזק שלא ראיתי ממטר, ליטרלי. לא טיפות קטנות מתוקות, לא עגלגלות ועליזות, כל טיפה היא בעצם דלי שניתך עליך בכזה זעם שאתה בעצם נוסע בתוך מכונת ניקוי רכבים עצומה ואין לך מושג לאן. 

במושב האחורי ישב ילד מאד קטן, לא שלי, שלי עוד היה בשמים. ההורים שלו שאלו אותי, את בסדר? ואני עניתי ברור, חחח מה השאלה חחחח, מקווה שלא יראו את האימה בעיני במראה הקדמית. הכביש התפתל והגשם התעצם וגם לא היה איפה לעצור בצד. הכנתי את עצמי נפשית לכך שבסיבוב הבא אנחנו נדהר היישר אל העמק כי אין לי מושג והראות שואפת לאפס.

דיברתי עם השם, אמרתי לו סבבה אבל למה למות צעירה, די לא הספקתי כלום, איך למען השם אני אמורה לסוע ככה, גשם פסיכי ואפס הבנה מה קורה עם המטר הבא? 

ואז הבנתי שיש דבר אחד עקבי שלא נעלם בדרך הזו – הפסים על הכביש. קלטתי שאם אעקוב אחריהם במבט, אני ככל הנראה לא אעוף מהצוק, אני פשוט אתקדם לאט ובטוח עד שהגשם ירגע. 

כל הדרך התלולה לקנדה, אני עם עיניים על הפסים, עיניים על הכביש, עיניים על המראה, עיניים על הפסים...וחוזר חלילה. הפסים החזיקו אותי בחיים אבל יותר מכך, בשפיות.

---

לא הייתי רוצה להגדיר לכם את ה-"פסים" שלכם, לכל אחד הפס שפיות שלו. לכל אחת החמצן שמשאיר אותה עוד קצת שפויה, עוד קצת מאוזנת, עוד קצת מאורגנת. אחת אופה בטירוף (אני), השניה אוכלת את הכל בטירוף (אני) והשלישית עושה סדר פסח הסטרי (לא אני). 

מה שיכול לגמור אותך בימים האלה זה חוסר הוודאות הפסיכי, מתי זה יגמר. אין לנו אפילו את מי לשנוא, לקחו לנו את מושא השנאה, לא נוכל להגיד "עד מתי אוגוסט", לא נוכל להגיד "איקס לקח/ה לי עבודה", לא נוכל לקלל בשקט מישהו או משהו ששברו לנו את החיים כי זה אשכרה בשתי מילים – כח עליון. 

אז כשיום מתחבר ללילה והפיג'מות נגמרות יחד עם הדפים במדפסת, יחד עם הפיתות במקפיא ויחד עם החיוך האחרון שלך, חפשו את הפסים. 

הפס שלי באמונה הוא להזכר כל יום מחדש במן שבמדבר. כל יום מחדש היה להם הכל, מי שחמד לקחת לעצמו מן כפול או קומבינת מן, זה פשוט העפיש לו. מחשבות על עוד חודש או חודשיים בלי עבודה – מעפישות. כואבות. מתישות. 

להתרכז בפס של היום, וכן, אני מתכוונת לפס שמרים.

לצרוח על הילדים ולהגיד וואלה, צרחת אך נכחת. לחפש בפינצטה את ההצלחות הקטנות והבלתי נספרות שלך בתוך הכאוס הבלתי נגמר הזה. 

ולחבק מחשבה אחת בכח – בראש השנה האחרון נגזרה עלינו שנת כספים, שנת בריאות, שנת נחת, שנת אהבה, שנת שמחה – הכל יגיע בעתו ובזמנו בדיוק כמו המן במדבר. 

רק על הפסים, רק על הפסים".