הכל מאת השם

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הסיפור הבא לקוח מן הספר "מנורת המאור", פרק לשמוח בחלקו, אשר חיבר הרב הקדוש רבי ישראל אלנקאוה זי"ע:

היה היה פעם, רופא גדול שהמלך כעס עליו כעס גדול. ציוה המלך לכלוא אותו בבית הסוהר, לקשור אותו בשלשלאות של ברזל ולתת לו לחם שעורים. המלך שסבר שהרופא הוא חכם גדול, ביקש שיעקבו אחריו כדי לראות איך הוא מגיב לעונש הקשה. 

הרופא לא אמר מאום. ישב בתאו ושתק, אך שתיקתו לא היתה מכונסת ועצובה. הרופא היה נינוח ושמר על מצב רוח טוב. הסוהרים שהתפלאו איך הוא יכול להחזיק מעמד זמן כה רב. שאלו אותו על כך. במענה לשאלתם אמר להם הרופא, יש לי תרופה שאני לוגם ממנה יום יום והיא מחזקת אותי. שבעה מרכיבים יש בתרופה המופלאה הזאת:

האחד - הבטחון בהשם שלב מלכים ושרים בידו, והוא המחליט את אשר יהיה עמי.

השני – התקוה והתוחלת, אני מקוה ומייחל כל יום לישועה. 

השלישי - יודע אני כי האשמה נעוצה בי, כי חטאי גרמו לזה וטוב שתהיה לי כפרה. 

הרביעי – אני חושב וכי יש לי מה לעשות, הרי התלונה לא תועיל מאומה.

החמישי - אני שמח שעוונותי מתמרקים בעולם הזה וכך אבוא נקי לעולם הבא. 

השישי - היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, שלא יביאו לי אוכל כלל, או שיענו אותי בעינויים קשים, שהיו מכים אותי וכדומה, והנה נותנים לי לשבת כאן במנוחה. הרי היה יכול להיות שלא יתנו לי לאכול כלל וכלל, וכיום נותנים לי לאכול. 

השביעי – אני יודע שישועת ה' כהרף עין, והוא יתברך שמו יכול להוציא אותי ממצוקותי.

בספר קדמון "מבחר הפנינים", לרבינו ידעיה הפניני, מובא מעשה ביהודי שבא לבקש טובה מהמושל ואמר לו: באתי אליך לשאול דבר ששאלתי תחילה מהבורא.  אם תעשהו - אשבח אלקים ואודה לך, ואם לא תעשהו, אשבח את השם ואודהו. ואדינך לזכות. המושל שנהנה מדבריו של היהודי והוא מצא חן בעיניו, מפני שהוה איש אמת ולא החניף, ציוה למלא את בקשתו.     

דוד המלך אומר בתהילים (קמח ב-ח); "הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צבאו .. אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ".
וכבר עמדו על דקדוק הלשון, למה נזכר רק על הרוח שהיא עושה דברו של הקדוש ברוך הוא,  וכי שאר הברואים הנזכרים באותו הפרק אינם עושי דברו ?

והסביר בעל הנתיבות שלום מסלונים זי"ע שהרוח סערה משברת הרים ומפרקת גבעות, ואף נוטלת עמה כל הנקרה בדרכה, ויש מקום לטעות ולומר שכך הוא טבעו של עולם – בבוא הרוח תזיז ותסיט ככל אשר עולה על רוחה. לכן הזכיר בפירוש "רוח סערה עושה דברו", כל מה שאירע על ידי הרוח היה על פי רצונו של השם  ואפילו דבר קל כמו גבעול עשב או קש אינו נע ונד בלא ציווי של השם .

וללמד פרקי אמונה  לכל אדם, בכל ענייניו, בבוא עליו רוח סערה; המטלטלת אותו הנה והנה, ונראה לו כי רוח זו  משברתו ומפרקתו, מפילתו עדי עפר - יזכיר לעצמו שכל קש וגבעול הנדים ממקומם ברוח, הכל הוא כפי שנגזר בהשגחה העליונה, לצרכו ולטובתו השלימה, וממילא ימצא מנוח לנפשו. בא וראה כיצד הכל בהשגחה עליונה מדוקדקת על כל אחד ואחד מה יהא עמו. ובכך יכול כל אחד לעבור  את החיים בעולם הזה ברוגע ובשלווה למרות ים הטרדות  והקשיים .