קורונה - סוד פיטום הקטורת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מגפת הקורונה המתפשטת בארץ ובעולם, וההנחיות הרבות שיוצאות ממשרד הבריאות, מעלות חשש אצל רבים בארץ ובעולם. חכמינו מצאו כי תפילת פיטום הקטורת טובה כנגד המגיפה. ליקטנו עבורכם את דבריהם בנושא:

במסכת שבת (פח ע"ב) נכתב: 

"מִיַּד כָּל אֶחָד וְאֶחָד נַעֲשָׂה לוֹ אוֹהֵב, וּמָסַר לוֹ דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שְׁבִי לָקַחַת מַתְּנוֹת באדם", בְּשָׂכָר שֶׁקְּרָאוּךָ אָדָם – לָקַחַת מַתְּנוֹת. "אַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָסַר לוֹ דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם" (במדבר יז, יב), וְאוֹמֵר: "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים" (במדבר יז, יג). אִי לָאו דְּאָמַר לֵיהּ – מִי הֱוֵה יָדַע"

במילותינו אנו:

נוכל ללמוד על כוח הקטורת מן התורה הקדושה ומן הכתוב בפרשת קורח, בה פרצה מגפה וכדי לעוצרה צווה אהרון הכהן לקחת מחתת הקטורת ולכפר על העם. משחרב בית המקדש, משולה תפילת פיטום הקטורת, בכוונה ומתוך ביטחון מלא בקדוש ברוך הוא, כמו הקטרה בבית המקדש. 

רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה הקדוש) כתב בספרו "שני לוחות הברית" (במדבר פר' קרח):

"דִּבְוַדַּאי אֵין כֹּחַ לַעֲשׂוֹת פְּעוּלָה נֶגֶד גְּזִירַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁגּוֹזֵר זֶה הָאָדָם יֵלֵךְ לַמִּיתָה – לֹא יוֹעִיל – לֹא קְטֹרֶת וְלֹא שׁוּם הַמְצָאָה בָּעוֹלָם, כִּי מַה מוֹעִיל נֶגֶד גְּזִירַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וּמַה שֶׁמָּסַר לוֹ הַמַּלְאָךְ מָוֶת [למשה] רָז שֶׁהַקְּטֹרֶת עוֹצֵר – זֶהוּ מַה שֶׁאֵינוֹ נִגְזַר בְּהֶדְיָא מִפִּי הקב"ה, רַק מַה שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל (בבא קמא ס, ע"א), כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ מָוֶת אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין טוֹב לְרָע".  

כבר אמרו חכמינו כי מגפה באה לעולם כשיש גזירה, אז מקבל המזיק רשות ליטול נשמות חוטאים, אך לא רק הם נספים, יחד עמם נספים גם צדיקים שנשמתם לקחה על עצמה להיות קרבן ציבור כדי לכפר על הכלל. כך, ניצלות נשמות רבות וזוכות בהזדמנות לעשות תשובה. מלבדם, נספים גם חוטאים שלא נגזר עליהם למות דווקא בעת זו אך המזיק מקטרג עליהם ומקבל את הרשות ליטול נשמתם.

מעשה הקטורת מציל את נשמתם של חוטאים שלא נגזר עליהם למות באותה העת, לכן תקנו חכמינו לעסוק בפרשת הקטורת.

רבי יצחק בן שלמה לוריא (האר"י הקדוש), מתייחס בספרו "שער היחודים" להתמודדות עם מגפה:

"גַּם טוֹב לְכַוֵּן בְּפִטּוּם הַקְּטֹרֶת בַּבֹּקֶר אוֹ בַּמִּנְחָה בַּכַּוָּנָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה. גַּם דַּע, כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר "יַדְבֵּק ה'" (דברים כח, כא) וְכוּ' כִּי הַקְּלִיפָּה – מִן הַבֵּרוּרִים הַמַּכִּים אֶת הָאָדָם בַּמַּגֵּפָה – הֵם הוֹלְכִים תָּמִיד וּמַקִּיפִים אוֹתוֹ מִכָּל צְדָדָיו שִׁיעוּר כַּמָּה אַמּוֹת, וַאֲפִילּוּ בְּאוֹתוֹ הַשְּׁכוּנָה שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם הָאָדָם הַמֻּכֶּה אוֹ אֵיזֶה מַלְבּוּשׁ אוֹ כְּלִי מִמֶּנּוּ. וְכָל הַהוֹלֵךְ וּמִתְדַּבֵּק שָׁם – מִתְדַּבֵּק בּוֹ הַהוּא הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְיָכוֹל לְיִנָּזֵק. [נוסח שער הכוונות: וְאַחַר שֶׁהִכּוּ אוֹתוֹ – אֵינָם נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ וְתָמִיד דְּבוּקִים עִמּוֹ וּמַקִּיפִין אוֹתוֹ מִכָּל סְבִיבוֹתָיו שִׁיעוּר כַּמָּה אַמּוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ בְּאוֹתָהּ הַשְּׁכוּנָה שֶׁעוֹמֵד שָׁם הַמֻּכֶּה אוֹ אֲפִילוּ אֵיזֶה כְּלִי וּמַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. וְכָל הַהוֹלֵךְ וּמִתְדַּבֵּק שָׁם הוּא מִתְדַּבֵּק בְּאוֹתָם הַקְּלִפּוֹת הַנִּזְכָּר וְיָכוֹל לְהִנָּזֵק]. וְזֶה סוֹד הַפָּסוּק "יַדְבֵּק ה'" וְכוּ' מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר הַחוֹלָאִים שֶׁאֵינוֹ דָּבוּק שָׁם. אַךְ בַּמַּגֵּפָה שֶׁהִיא סוֹד הַבְּרוּרִים הוּא תָּמִיד דָּבוּק בּוֹ וּבִשְׁכוּנָתוֹ וּבְמַלְבּוּשָׁיו. וְטוֹב לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה אַחַר שֶׁתֹּאמַר סֵדֶר הַתִּיקוּן (חֲצוֹת) כַּנּוֹדָע תֹּאמַר אַחַר כָּךְ פָּסוּק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ" (שמות ל, לד)" וְכוּ'."

בספרו "שער הכוונות" בדרש ג' בתפילת השחר כתב:

"יֹאמַר פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת בַּכַּוָּנָה הַהִיא, לְפִי שֶׁאַחַר חֲצוֹת נִכְנַעַת מֶמְשֶׁלֶת הַקְּלִיפָּה – וּבִפְרָט אִם יִתְחַבְּרוּ י' אֲנָשִׁים יִרְאֵי ה', וַיִּקְרְאוּ סֵדֶר פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת יַחַד בַּכַּוָּנָה הַנִּזְכֶּרֶת – יַעֲשֶׂה רוֹשֶׁם גָּדוֹל לְמַעְלָה אִם יִהְיֶה אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה כַּנִּזְכָּר.
וְאָמְנָם זֶהוּ מַה שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת בִּשְׁעַת הַנִּזְכֶּרֶת. אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה – אַחַר שֶׁתִּגְמֹר הַסֵּדֶר הַנִּזְכָּר – תֹּאמַר פָּרָשַׁת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (שמות ל, לד)". וְתֹּאמַר אוֹתוֹ ג ' פְּעָמִים יָשָׁר.
וְאַחַר כָּךְ ג' פְּעָמִים הָפוֹךְ כְּזֶה: "יִהְיֶה בְּבַד בַּד זַכָּה וּלְבֹנָה סַמִּים וְחֶלְבְּנָה וּשְׁחֵלֶת נָטָף סַמִּים לְךָ קַח מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמֶר".
וְאַחַר כָּךְ תֹּאמַר גַּם כֵּן אוֹתִיּוֹת הַפָּסוּק לְמַפְרֵעַ ג' פְּעָמִים.
וּתְנַקֵּד הָאוֹתִיּוֹת בִּנְקוּדַת תֵּיבוֹת אֵלּוּ ה-ד' וְהֵם: נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה וּלְבֹנָה, וּכְשֶׁיֻּשְׁלְמוּ תַּחֲזוֹר מִתְּחִלָּתָן לְסוֹפָן, וְזֶה סִדְרָן: "היהי דבב דב הכז הנבלו מימס הנבלחו תלחשו פטן מימס כל חק השמ לא הוהי רמאיו".

פיטום הקטורת

אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבותֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אותָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתורָתָךְ:
 
וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִׂיתָ אתָהּ קְטרֶת רקַח מַעֲשֵׂה רוקֵחַ. מְמֻלָּח טָהור קדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאהֶל מועֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרן קְטרֶת סַמִּים. בַּבּקֶר בַּבּקֶר בְּהֵיטִיבו אֶת הַנֵּרת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלת אַהֲרן אֶת הַנֵּרת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדרתֵיכֶם:
 
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד. שְׁלשׁ מֵאות וְשִׁשִּׁים וּשְׁמונָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאות וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמות הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יום. מַחֲצִיתו בַּבּקֶר וּמַחֲצִיתו בָּעֶרֶב. וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כּהֵן גָּדול וְנוטֵל מֵהֶם מְלא חָפְנָיו בְּיום הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יום הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּורֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבונָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.
(ה) מור. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּולֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּום. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.
(ט) קושְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר.
(י) קִלּוּפָה שְׁלשָׁה.
(יא) קִנָּמון תִּשְׁעָה.
בּורִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין.
יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק.
מֶלַח סְדומִית רובַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא.
 
רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אומֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא.
אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ.
וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
 
רַבָּן שִׁמְעון בֶּן גַּמְלִיאֵל אומֵר: הַצֳּרִי אֵינו אֶלָּא שְׁרָף הַנּוטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּורִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּות בָּהּ אֶת הַצִּפּורֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרות בּו אֶת הַצִּפּורֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוד:
 
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אומֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוחֵק אומֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּול יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
 
תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים או לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין.
וְעוד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נותֵן בָּהּ קָרְטוב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכול לַעֲמוד מִפְּנֵי רֵיחָהּ.
וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַש?
מִפְּנֵי שֶׁהַתּורָה אָמְרָה כִּי כל שְׂאר וְכָל דְּבַשׁ לא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה':
 
ה' צְבָאות עִמָּנוּ. מִשְׂגַּב לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה:
ה' צְבָאות. אַשְׁרֵי אָדָם בּטֵחַ בָּךְ:
ה' הושִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיום קָרְאֵנוּ:
 
וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמנִיּות: