שמחה באמונה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בכתבות הקודמות עסקנו במהות השמחה ובאפשרות לחיות בשמחה תמיד, היום אנו רוצים להתמקד בקשר שבין המצוות הכתובות בתורה לשמחה שלנו.

המצוות שנתנו בתורה מותאמות לגוף ולנשמת האדם. חכמינו זכרונם לברכה כתבו כי 613 המצוות הכתובות בתורה: תרי"ג מצוות עשה ואל תעשה, שקולות כנגד רמ"ח (248) איברים ושס"ה (365) גידים הנמצאים בגוף האדם. כאשר אדם אינו מקפיד על קיום המצוות לא יוכל להגיע לשמחה אמיתית משום שנשמתו אשר התגלגלה בגוף בעת זו זקוקה לקיימן. וכבר הסברנו בכתבות קודמות כי מקור שמחת האדם אינו בנפש כי אם בנשמה.
 

במה דברים אמורים?

אם אדם מקפיד על קיום חלק מהמצוות, למשל המצוות אשר בין אדם לחברו, אך אינו מקפיד על קיום מצוות בין אדם למקום (ולהיפך), נשמתו אינה יכולה להיות שרויה בשמחה אמתית משום שהיא משתוקקת לקיים את כל המצוות גם יחד.

כאשר אדם מקפיד לקיים את כל המצוות כולן, קלה כחמורה, הוא זוכה להיות בשמחה משום שהנשמה שלו זוכה למלא את הייעוד בגינו נשלחה לעולם. אדם זה יזכה לחיות בשמחה, ללא דאגות, חששות או חרדות. נאמר בתלמוד במסכת ברכות, דף ס', ע"א, מבארים חכמינו את הכתוב בפסוק י"ד בפרק ל"ג בספר ישעיהו: "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם". וכך נכתב בתלמוד: "חטאה את דכתיב (ישעיהו לג, יד) פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים". ופירשו כי בשל החטא, פוחד האדם.

ובספר דברים, פרק ז' פסוקים י"ב: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. ו-י"ג: "וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ" מצויין באופן ישיר הקשר בין קיום המצוות לברכות הבאות על האדם. מודגש עניין הברית שכרת ה' עם עם ישראל, בה כל צד מתחייב כנגד מעשי הצד השני. הקדוש ברוך הוא דורש מעם ישראל להקפיד בקיום המצוות כולן, ומנגד מוזכרת הברית שכרת עם עם ישראל ואבותיו ושפע הברכות שימטיר על עם ישראל.

מאין מסיקים כי הקב"ה דורש מעם ישראל להקפיד על המצוות כולן, קלה כחמורה? רש"י תולה זאת במילים "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", מבאר את מדרש תנחומא על הפסוק ומסביר כי יש כאן דגש גם על קיום המצוות הקלות, כאלו שאדם מזלזל בהן "דש בעקביו", כי הן פחותות ערך בעיניו. השכל האנושי מוגבל,  ולא יכול לתפוס עם עומק החוכמה האלוקית הניצבת מאחורי כל מצווה ומצווה.

את הקשר לשמחה מוסיף ביאורו של רבי חיים בן עטר ("אור החיים") על השימוש במילה "והיה" שהיא לשון של שמחה. הוא מסביר את דברי חז"ל במדרשם על ספר בראשית, בראשית רבה פרשה מ"א: השימוש במילה "ויהי" הוא מלשון צרה, ואילו השימוש במילה "והיה" הוא מלשון שמחה. משמעות המילה "עקב" הוא סוף. אדם המבקש להיות שמח, נאמר לו "וְהָיָה" מלשון שמחה, מתי תחוש שמחה, "עֵקֶב" תִּשְׁמְעוּן, אחרי שתשמור את כל המצוות.