העולם - מציאות או דמיון? חלק 3 בסדרת הכתבות על השמחה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

קשיים רבים של בני האדם סובבים סביב בעיות חומריות: הפסד כספי, בעיות בפרנסה, חובות, הוצאות לא צפויות ועוד. מידת הקושי תלויה במידת היקשרותו של האדם אל החומר. החוכמה היהודית מלמדת כי חומר הינו אשליה הנתפסת כמציאות על ידי הגוף החומרי שלנו.

המעמיקים ללמוד את המדע מכירים מושגים כמו אטומים, אלקטרונים, פרוטונים ועוד, חלקים זעירים הניתנים לצפייה רק במיקרוסקופ ומרכיבים את כל עולמנו. כל אטום מורכב מגרעין אשר סביבו נעים אלקטרונים ותנועתם היא היוצרת את אשליית מעטפת האטום. כאשר אטומים עומדים יחדיו נוצרת אשליה של חומר הניתן להתבוננות ולמגע.
 

אדם הרוצה לתפוס את הרכבו וגודלו של אטום יכול לדמיין אצטדיון כדורגל גדול במרכזו מונח כדור. הכדור הוא גרעין האטום וקירות האיצטדיון הם האזור בו נעים האלקטרונים היוצרים אשליה של מעטפת לאטום. את גודל האטום יכול אדם ממוצע להעריך על ידי התבוננות בחוד המחט, בקצה הקטן ביותר שלה, ולדעת כי הוא מורכב מטריליוני אטומים.

למדע עדיין אין הסבר למקור הכוח המניע את האלקטרונים בקליפת הגרעין, אם מסיבה כלשהי יפסיקו האלקטרונים לנוע, מדענים מעריכים כי היקום כולו יתכווץ לחומר קטנטן שגודלו המרבי יהיה כגודלה של קופסת גפרורים.

חוכמת הקבלה היהודית כבר ציינה לפני שנים כי מהותו של העולם היא רוחנית וכי החומר הינו רק המעטפת שלה. המקובלים כתבו כי האל הוא זה המקיים את העולם, האל הוא המניע את העולם ומחבר את חלקיו הדוממים, הוא המחיה והוא הממית.

ועתה, משהובאר לנו כי חומר הוא רק דמיון, הרי כל הייסורים וההנאות החומריים הם רק דמיון, ואילו המימד הרוחני בולם הוא האמת. לכן, רק העונג הרוחני הינו מציאותי. אדם המבין את הדברים לעומקם אינו יכול עוד להתמלא עצב ודאגה על דבר חומרי, ואף יחדל למקד שאיפותיו בנכסים חומריים, שהרי הם פרי הדמיון. אדם כזה, ימקד את עיקר מרצו בעולם הרוח: עבודת המידות, תורה, מצוות וישקיע בעולם החומרי רק את המעט הנדרש לקיומו. אדם כזה יהיה שרוי בשמחה תמיד.

וכך נכתב בפרק א' בספר מסילת ישרים לרמח"ל: "והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה: (משנה אבות ד טז): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא". והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (ערובין כב א): "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג כח): "ואני קרבת אלקים לי טוב". ואומר (תהלים כז ד): "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו'", כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות".

ואם מתקשה אדם להבין את הדברים כולם, יוכל להתבונן בעולם הסובב אותו לשאול את עצמו, במה שונה קיומו של אדם אשר חי בשפע חומרי הגדול משלי. האם גופו בנוי אחרת? האם הוא זקוק לאמצעי קיום השונים משלי? הרי כל בני האדם זקוקים לאוכל, לשתיה ולשינה כדי להתקיים וגם האדם העשיר ביותר עלי אדמות לא זקוק ליותר מזה שמצבו הכלכלי טוב פחות. ולא רק, אלא דאגותיו של העשיר בשל נכסיו, רבות יותר, הן בעולם החומר והן בשל המוטל עליו מבחינה רוחנית. כבר נכתב במסכת אבות, ב', ז':"הוא היה אומר, מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה; מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה שפחות מרבה זימה; מרבה נשים מרבה כשפים. מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה. קנה שם טוב, קנה לו לעצמו; קנה דברי תורה, קנה חיי העולם הבא." אדם לא לוקח עמו לעולם הבא את החומר שצבר בחייו.

אדם המתבונן בעולם מתוך מודעות אשליית החומר וזמניות הקיום על פני האדמה, יכול להגיע לשמחה תמידית מתוך התמקדות בעיקר והבנה כי הסבל והקשיים החומריים הם אשליה.