ללא הרחמים לא יתקיימו ברואים

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

תלמידו של ה"מגיד", ד"ר גורדון, היה גם הרופא האישי שלו. לפיכך היה לו מפתח לחדר ה"מגיד". גם לרב ה"מגיד" היה מפתח, ובדרך כלל הוא השאיר את הדלת נעולה בלי המפתח מבפנים. לעיתים ד"ר גורדון היה פותח ונכנס עם המפתח שלו, בכדי לבדוק ולהשגיח על ה"מגיד", כיוון שהיה חולה מאד. באחת הפעמים, לפני שבת קודש, כאשר נכנס ד"ר גורדון לבדוק את ה"מגיד", מצא אותו במצב לא טוב, ובשל כך, יצא לרגע לומר לתלמידים להתפלל על רבם. כשביקש הד"ר לחזור לחדר, מצא שהדלת נעולה עם המפתח מבפנים. ד"ר גורדון חשש מאד והציץ דרך חור המנעול, וראה את ה"מגיד" שוכב על מיטתו כשהיא מרחפת באוויר ואומר מזמור ק"ז, "ארבעה צריכים להודות".

כששמע ד"ר גורדון את ה"מגיד" אומר את הפסוק "כל אוכל תתעב נפשם". החל ד"ר גורדון להקיא עד שהגיע לסכנת נפשות. בנשימה האחרונה נמלט משם הד"ר. לאחר המעשה, כשסיפר זאת למגיד, אמר לו המגיד: "היה לך מזל שלא נשארת לסוף הפסוק, "ויגיעו עד שערי מות", מזה לא היית יוצא בחיים.

כשהתרוממה נפשו של המגיד אל על התרומם גם גופו, ויחד איתו המיטה עליה שכב. כאן פעל המגיד גם לזיכוך גופו של תלמידו, כשגופו של הרופא הגיב לפסוקי התהלים של המגיד כאילו בלע סם הקאה. נפשו תיעבה את האוכל, והגוף נענה לה מיד.

כשאדם רוצה לזכך את גופו הוא מסגף עצמו ומתענה, בכך משבר את גופו, מבטל את החומר והופך לרוחני יותר, בדרך זו מזכך רק את עצמו, מעצים את עצמו לעומת זולתו. אולם ניתן לזכך הגוף בדרך אחרת, טובה וקלה יותר. בורא עולם מתייחס לברואיו במידת החסד והרחמים, מאיר להם את החיים, ללא הרחמים לא יתקיימו ברואים. מכאן ניתן לומר, שהאדם הזך ביותר הוא זה המרחם על זולתו, מאיר להם ובכך מזכך את גופו, שהרי מבטל את גופו לצורך האחר, ובכך משפיע על עצמו ועל האחר.

כשאדם נותן לשני, משפיע עליו טובה, מבטל עצמו בשביל חברו, הוא מגיע למידותיו של הבורא, והופך לזך יותר, נקי יותר ומוריד לעצמו שפע גדול יותר

(ספר החיזוק היומי)