הסוד לישועה - ביטחון בבורא בכל מצב

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בחור צעיר שלמד בישיבה, אט אט נטש את דרכו ועזב את הישיבה. ההתדרדרות שלו הייתה כה גדולה עד שהחל לעשן סמים ואף לסחור בהם. באחד הימים נסע הבחור במהירות מופרזת, תוך כדי שהוא מעשן. למזלו עמד באחת הצמתים שוטר וסימן לו לעצור את הרכב. ברכבו היו מספר שקיות של סמים והבחור האיץ את מהירותו וניסה לברוח מידי השוטר. אך מזלו לא שפר עליו והוא נתקע בפקק. השוטר נצמד אליו ופניו היו רציניות. פני הבחור החווירו, הוא ידע שייתפס ויישלח למספר שנים בכלא. בצר לו הוא נזכר בימיו בישיבה והחל לדבר עם בורא עולם:

"ריבונו של עולם, אני יודע שרק אתה יכול להציל אותי מהמצב הזה, אני בוטח בך שאתה תעזור לי, לכלא אני לא אכנס, מה שלא יהיה... אתה תציל אותי!"

השוטר הוציא אותו מהרכב הגביר את קולו ואמר: "תן לי את הרשיונות שלך - הם מוחרמים, הרכב מוחרם, ואתה עצור! אל תוציא מילה מהפה, אני לא רוצה לשמוע מה יש לך לומר".

הבחור יצא מהרכב ללא פחד, בטוח בלב שלם שבורא עולם יציל אותו.

כשהשוטר הסתכל בתמונת הרישיון וראה את התמונה של הבחור מהעבר, כשהיה חבוש כיפה ועטור זקן, הוא שאל: "אדם כמוך היה דתי?!"

"כן, הייתי חרדי" השיב.

"ומה קרה?" שאל השוטר.

החל הבחור להמציא סיפור ואמר: "היו לי בעיות עם אשתי, עם בנותיי, התגרשתי..."

לפתע השוטר התחיל לבכות ואמר בבכי: "זה בדיוק הסיפור שהיה לי עם אישתי ובנותיי..." ועם דמעות בעיניים השוטר החזיר לבחור את הרישיונות ונסע. לאחר המקרה, התחזק הבחור ושינה את דרכו... (מפי השמועה)

"וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ', כג')

פירש רש"י: "מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים, ולא בטח על המצרים אלא על בוראו". לכאורה יפלא הדבר, שהרי יוסף פנה בעצמו אל שר המשקים וביקשו שיזכרהו, אז כיצד רש"י אומר שבטח בבוראו?

ביאר רבי פנחס מקוריץ: "כשיש לאדם מאה אלף שקלים בחשבונו, אזי קל לו לבטוח בקב"ה, שהרי יש לו ביטחון נוסף מלבד הבורא, אולם כשאין לאדם שום דבר אשר יוכל לשים בו מבטחו, אזי אין בזה שום חידוש ששם מבטחו בקב"ה, שהרי אין לו במי עוד לבטוח. אולם כשיש לאדם במי לבטוח, על מי לסמוך, ועם זה אינו שם ליבו לבטוח באחרים, אלא משליך יהבו וביטחונו רק בקב"ה, הוא זה הראוי להיקרא בעל ביטחון באמת. וזו הייתה כוונת יוסף כאשר פנה לשר המשקים שיזכור אותו, ויזכיר אותו לפרעה, כדי לומר שאף על פי שיש לי על מי לסמוך, אין הוא בוטח וסומך אלא על הקב"ה לבדו".

כשיש לאדם על מי לסמוך, הוא כביכול "מזניח" את ביטחונו בבורא עולם, וכל יהבו וביטחונו על אותו אדם. מלמד אותנו יוסף שאף שיש לאדם קשרים וכישורים, צריך הוא לשים קודם את ביטחונו בבורא, וכשיש לאדם ביטחון גמור בקב"ה הוא יזכה לישועות רבות.

הסוד לישועה - ביטחון בבורא בכל מצב, בכל מקום ובכל עת.