דבר תורה לפרשת תולדות מהרב מנדל מנהל מוקד תהילים ארצי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

כתוב בפסוק" ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב " 

שאל המגיד מדובנא, מדוע אצל יצחק נאמר "ויאהב" שהוא לשון עבר, ואילו אצל רבקה נאמר "אוהבת" שהוא לשון הווה. 

קושיה זו אמר המגיד יש לתרץ על פי משל, עיר אחת קיבלו עליהם רב חדש, היללו כל בני העיר את רבם כי ידיו רב לו בתורה ופיו מפיק מרגליות בדרשותיו הנפלאות.
והנה רב זה, יש מקום לבחון אותו בשתי אפשרויות האחת, שהרב באמת תלמיד חכם מלא וגדוש בש"ס ופוסקים דרשות ואגדות.
אולם יש אפשרות שניה שהרב הוא כלי ריק מצד עצמו, אלא ששמע מעט חידושי תורה ודרשות מאחרים ונוהג במרמה כאילו הוא עצמו חידש את הדברים. 

ההבדל ביניהם הוא, שאם הרב תלמיד חכם הרי שכבודו יגדל מיום ליום, שהרי בכל עת יכירו עוד ועוד את גדלותו בתורה, ומה שהכירו היום לא הכירואמש, ואילו אם הרב נוהג במרמה הרי שכבודו ילך ויפחת, כי כאשר יסיים לומר לפני קהלו את אשר שמע שוב לא ידע לומר דבר.

כן הוא גם הנמשל אמר המגיד, ביצחק נאמר "ויאהב יצחק את עשו" בלשון עבר, ומדוע, "כי ציד בפיו", שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו, ועל כן היו כבודו ואהבתו הולכים ופוחתים בעיניו,
ואילו על רבקה נאמר "אוהבת את יעקב", בלשון הווה, כי ככל שהיתה שומעת את קולו בלימוד התורה, היתה מוסיפה אהבה על אהבתו יום אחר יום ביתר שאת.

שבת שלום