היעד שלנו חשוב אך כך גם הדרך אליו

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

נער אמריקאי נשלח על ידי הוריו ללמוד במכינה לישיבת "גרודנה". הוריו היו עניים מרודים, ולא יכלו להרשות לעצמם לשלוח אותו ברכבת, לכן החליטו שעליו ללכת לישיבה ברגל. הישיבה הייתה רחוקה מהלך שבועיים, הוריו ציידו אותו במעט אוכל שהיה ברשותם ובברכות חמות. 

הנער יצא לדרכו, אוכל הוא השיג בדרך לא דרך, ובלילות לן על ספסלי בתי כנסיות ועל האדמה. לעיתים הדרך הייתה מפחידה ומסוכנת, הנער תהה אם יצליח להגיע בשלום ולהתקבל לישיבה, הוא חשש שחלילה יבייש את משפחתו. הדרך היחידה להרגיע את הפחדים והחששות הייתה על ידי שינון דף הגמרא שהכין לבחינה.

לאחר שבועיים הגיע הנער לישיבה, עייף ומורעב, אבל מוכן למבחן. בחורים מהישיבה שראו אותו ושמעו את מטרת בואו הציעו לו ללכת להיבחן במשרדו של ראש הישיבה, הגאון רבי שמעון שקופ זצ”ל. "משרדו" של רבי שמעון היה מטבח ביתו. רבי שמעון, שהיה אז כבן שבעים, קיבל את הנער בחביבות, שאל לשמו, לעיירת מוצאו, ואמר: "ברצוני לשאול אותך שתי שאלות בלבד. שאלה ראשונה: מתי אכלת לאחרונה ארוחה חמה?"

נדהם הנער מהשאלה, התמהמה מעט ולבסוף השיב: "לפני כשבועיים".

קם הרב ואמר: "ראה, אין כוחי בבישול ככוחה של רעייתי, אלא שהיא לא נמצאת עתה בעיר. תצטרך להסתפק במה שאני יודע. ניגש והחל לבשל לו ארוחה. כשסיים לבשל, הגיש לנער צלחת מלאה מהתבשיל, ודאג למלאה שוב, עד ששבע. כשסיים הנער את סעודתו ובירך ברכת המזון, אמר לו הרב: "עתה השאלה השנייה... מתי ישנת לאחרונה במיטה?"

נדהם הנער בשנית והשיב: "האמת שאני לא זוכר בדיוק מתי זה קרה".

הלך הרב שקופ לחדר השינה שלו וסידר לנער את המיטה. כעבור מספר דקות חזר וביקש מהנער ללכת לישון, כיסה אותו היטב, וזה נרדם עד הבוקר. זה היה מבחן הכניסה שלו לישיבת "גרודנה". הנער גדל וברבות השנים סיפר: "שנים רבות עברו מאז, צרות רבות ורעות עברו עליי, כל משפחתי נכחדה בשואה האיומה, ומה ששמר על יהדותי בכל השנים, עם כל הטרגדיות, אלו אותן שתי שאלות. אותו מבחן קבלה לישיבת גרודנה” ('תורה יבקש מפיהו')

יש להניח שהרב שקופ קיבל את הנער בעיקבות המסע הארוך שעבר עד שהגיע לישיבה, תלאות הדרך, חוסר השינה ומחסור במזון גרמו לרב לקבלו, לומר לנו שלעיתים לא חשובה התוצאה אלא הדרך אליה. בתרגיל חשבון חשובה התוצאה, גם אם הדרך נכונה, לבסוף צריך לדייק בתשובה, אך במסע חיינו, בדרך אל הבית האמיתי שלנו חשובה הדרך, חשוב הרצון וחשובה האמונה בדרך. לא כולנו נגיע לאותה הרמה, לאותו הידע, לאותה השלמות, אחד מצליח יותר, השני פחות, אולם מה שחשוב הוא שאנו בדרך. מבחן הקבלה שלנו הוא הדרך, אם נשארנו בדרך, אם ניתבנו את החיים שלנו אל הדרך או פשוט נכנענו ונטשנו באמצע. זכור תמיד להישאר בדרך גם כשקשה, גם כשלא הצלחת. כל עוד אתה בדרך אתה תגיע אל המטרה, תתקבל לישיבה של מעלה.

(ספר החיזוק היומי)