איך זוכים לראות ישועות

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

נער צעיר גדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, הוא חי חיים חילוניים לגמרי. עם השנים ביקשה נפשו להתקרב לאבינו שבשמים, וכל רצונו היה ללמוד בישיבה. עוד בהיותו תלמיד בבית הספר בכיתה ו' החל להפציר בהוריו ,שאחרי סיום לימודיו בבית הספר, הוא רוצה ללמוד בישיבה, ההורים החילוניים דחו את הרעיון, אולם הנער לא זנח את תכניתו, ומפעם לפעם היה מביע את רצונו ללמוד בישיבה, וההורים המשיכו בסירובם.

באחד הימים, בהגיעו לכיתה ח' אמרה לו אימו: "שמעתי שבפתח תקוה יש ישיבה, בוא וננסה לרשום אותך לשם" שמח הנער והשניים נסעו לישיבה והתקבלו שם על ידי ראש הישיבה, רבי יעקב ניימן זצ"ל. 

ראש הישיבה תהה על קנקנו של הנער ומצא שהנער למד מעט מאד לימודי קודש ולכן לא ניתן לצרפו לתלמידים בוגרי תלמודי תורה וחדרים. הוא קרא לאם ואמר לה: "לצערי אין לנו את הכלים לגדל את בנך במסגרת שלנו", עם זאת המליץ בפניה, על מספר ישיבות בהן יכול הוא להשתלב יפה.

כשמסרה האם לבנה את דברי הרב, הוא פרץ בבכי תמרורים, לשמע קול בכייתו קרא לו הרב ניימן ואמר: "הלא אמרתי לאמך שיש ישיבות בהן תוכל להשתלב יפה, אם כן מדוע הינך בוכה?"

השיבו הנער: "אני בוכה משום שעתה נסגרה בפניי הדלת של עולם התורה, הרי עצם העובדה שהוריי הסכימו שאבוא להירשם כאן, הוא נס גדול, חוששני שפעם נוספת לא יקרה נס כזה, מעתה נגוז חלומי להיות בן ישיבה, על זאת אני בוכה"

מיד קרא הרב ניימן לאם ואמר לה: "בנך התקבל!"

האם לא הבינה ושאלה: "כיצד ייתכן הדבר? הרי לפני רגעים ספורים, אמרת לי מפורשות שאין לישיבתכם הכלים לגדל נער כזה, וכי בגלל דמעותיו הנחה זו השתנתה?"

אמר לה הרב: "אכן כן, הנער שניצב לפני שעה קלה, סבור הייתי שאין באפשרותינו לגדל אותו, אולם לגדל את הנער הבוכה במר נפש על החמצת ההזדמנות לבוא בשערי עולם התורה, יש לנו כלים, כאשר אני רואה את גודל השתוקקותו, ואת עוז חפצו הניכרים מתוך הכאב והבכי, בטוחני שיש לנו הכלים לגדלו, הוא יעשה חיל אצלנו ואף יצליח." ('ילקוט יוסיף לקח')

אין אדם שלא רוצה לקבל ישועות, לראות הצלחות, כולנו יודעים שהכל עובר דרך ידיו המלאות של בורא עולם. לא תמיד יש לנו את הכלים המתאימים להצלחה, לא תמיד יש לנו את הזכויות לקבל את הישועה, אנו מנסים, משתדלים, אך הישועה לא דופקת על שערנו. אך אם נהיה כמו אותו ילד, שבכה במר נפשו, השתוקק, רצה, ושם את כל יהבו על מנהל הישיבה, נוכל לשדרג את סיכויי ההצלחה שלנו לקבל ישועות והצלחות.

לעיתים אותו אדם המבקש ישועה, המתפלל להצלחה, הוא לא האדם שמקבל אותה. לפי ששינה את דרך מחשבתו, את ביטחונו ואמונתו. יש לכולנו יכולות רבות להצלחה, עם מעט תשוקה, הרבה אמונה, דמעה וביטחון בנותן הישועות נוכל בנקל לפתוח את הדלת ולקבל את האורחת הכי רצויה לנו את ישועתינו.

(ספר החיזוק היומי)