מדוע הכה החכם את בן המלך?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

לאחד המלכים היה בן יחיד, רצה המלך ללמד את בנו חכמות רבות כדי שיוכל בעתיד לרשת את מקומו. מסר המלך את בנו ביד חכם אחד שילמדו את כל החכמות ותכסיסי המלוכה. במשך שנים מספר לימד החכם את בן המלך, ובסיום הלימודים שלח אותו לאביו כדי שיבחן אותו. בחן המלך את בנו, מצא אותו שלם בכל החכמות ושמח שמחה גדולה. ציווה המלך לתת לחכם מאה אלף זהובים מקופת האוצר ואות כבוד.

אמר החכם למלך: "נשאר עוד דבר אחד שצריך אני ללמדו, ומספיקה לזה שעה אחת בלבד". המלך שלח את בנו לבית החכם, החכם סגר את הדלת תפס את בן המלך והיכה אותו חמישים מכות על רגליו עד שהחל לרדת ממנו דם. צעק הבן אך אין מושיע לו. לאחר מכן הניח החכם את בן המלך בעגלה ושלח אותו אל אביו. כשהגיע הבן אצל אביו המלך, ראה המלך את בנו צועק וגונח ודם ניגר מרגלו. סיפר הבן לאביו את כל מה שקרה. נתמלא המלך חימה וגזר לתלות את החכם, אולם ציווה שלפני ביצוע גזר הדין יביאו את החכם לפניו שיסביר לו את פשר העניין.

כשהביאו את החכם לפניי המלך אמר לו המלך: "כבר גזרתי לתלות אותך, רק תאמר לי מה השטות הזאת שעשית להרע כך לבני? איבדת בידיים שלך את השכר והכבוד שהיית מקבל".

השיב לו החכם: "אני נאמן במלאכתי, אתה מסרת לי את בנך שאלמדו תכסיסי מלכות, ומכיוון שמלך במשפט יעמיד ארץ וכל אדם שעושה דבר רע יביאו משפטו לפניו. אולם העונש צריך להיות כפי מדרגת החטא, ולפעמים יזדמן שיביאו לפניו אדם שגנב מאה דינרים והוא יחרוץ עליו משפט להכותו אלף מכות, מכיוון שהמלך מימיו לא נעקץ אפילו מפרעוש בשל השמירה עליו, לכן אינו יודע כמה הוא שיעור צער המכות, וייתכן שאם יכוהו שלוש מאות מכות ימות, אך כיוון שגזר המלך אלף מכות דבר המלך אין להשיב, ויכו אותו וימות מיתה משונה על גניבת מאה דינרים, ויש כאן עוול במשפט. לכן הכיתי את בנך מכות בשיעור שיוכל לסבול, כדי שיוכל לשער צער המכות עד כמה מגיע, אז יידע לגזור את העונש הראוי לפי העוון..."

כששמע המלך את דברי החכם שמח מאד על דבריו והוסיף לו מתנות יותר על שנתן לו לפני... (דרשות הבן איש חי)

לא תמיד אנו יודעים מה מתחולל בליבו של האחר, מהו מצבו הנפשי, ומה מילה אחת השפיעה עליו. לעיתים אנו שופטים אנשים בלי לנסות להיות במקום שלהם, במצב שלהם, בחיים שלהם. לו רק הייתה ניתנת לנו האפשרות להרגיש מעט את צערם, להיות במקום שלהם, היינו דנים אותם בצורה חיובית ומתחשבת יותר. אין אדם היכול להיות במקומו של האחר, עם כל חבילת בעיותיו ומצוקותיו, התפקיד שלנו הוא לנסות להיכנס לנעליים שלו לפני שאנו דנים אותו, מדברים עליו ומשליכים עליו את זעמינו. לפני שתהיה שופט, תהיה הנשפט, אולי אז תוכל, ולו במעט להבין את האחר, ותשנה את ההערכה שהערכתך אותו דקה לפני

(ספר החיזוק היומי)