שכרן של המצוות בימינו

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בכל ראש השנה, קודם תקיעת השופר "הסבא משפולי" היה מסתגר בחדרו הפרטי למשך זמן מה. איש לא ידע מה מעשיו באותם רגעים. הדברים נותרו בגדר תעלומה שאיש לא ידע את פשרה שנים רבות. 

באחת השנים הגיע אחד החסידים מארץ רחוקה אל עירו של הסבא משפולי. כששמע החסיד על הנהגתו של הרבי, הרהיב עוז בנפשו לפענח את התעלומה. קודם שנכנס הרבי לחדרו, התגנב חרש אל החדר, ומבעד למחבואו הציץ על הרב. כשהגיעה שעת תקיעת השופר נכנס הסבא אל החדר. לתדהמתו הרבה הבחין החסיד בסבא שוכב בפישוט ידים ורגלים על הארץ בוכה ומתחנן:

"ריבונו של עולם! מה רצונך מעמך ישראל? לולי ראיתי בעיניי מצוות ומעשים טובים שבני ישראל עושים, לא הייתי מאמין שבגלות המרה והנמהרת הזאת, כשהשטן מרקד ביניהם והתאוות כולן לנגד עיניהם – יוכלו לקיים ולו מצווה אחת. את הגיהנום ציירת בספר "ראשית חכמה", אך את התאוות והניסיונות הנחת לנגד עיניהם. מבטיח אני לך, אילו היית עושה להיפך - את התאוות היית מתאר בספר, ואילו את הגיהנום היית שם לנגד עיניהם, לא היה אף יהודי עובר חס ושלום ולו גם עבירה קלה".

מיד לאחר מכן קם הסבא ממשכבו, העביר על ידיו על עיניו, יצא בהתלהבות מחדרו, והחל את סדר עבודתו לקראת תקיעת השופר.

היצר הגדול, הסביבה, התאוות שרק מתעצמות, הניסיונות שרק מתרבים, מביאים את האדם להמעיט בקיום המצוות, להתרחק, לפתוח אפיקים חדשים ומפוקפקים, ולעיתים להתנער מתפקידו בעולם. 

על זה אמר הסבא משפולי: "לולי ראיתי בעיניי מצוות ומעשים טובים שבני ישראל עושים, לא הייתי מאמין" וזה היה לפני מאתיים שנה, כשהיצר היה קטן יותר, התאוות היו פשוטות יותר, הניסיונות היו קלים יותר. אם כך, בימים הללו, כשאתה מקיים מצווה, שכרך רב, כגודל הקושי כך גודל השכר, מעשיך הקטנים היום חשובים כמעשיהם של גדולי עולם בעבר, העבירה שלך היום אולי "מוצדקת" יותר.

אל לך להתייאש או חלילה להרים ידיים, עם כל הקושי שיש לך, עם כל הרצון לסטות מדרך המלך, תמשיך לקיים עוד מצוות וחסדים, כל מצווה, כל חסד, כל מטבע לצדקה יתנו לך עוגן רחב לצלוח את הימים הללו, יתנו לך משקל גדול להעלות את כף המאזניים כלפי מעלה, ויעניקו לך עוד שנה, עוד חיים, עוד נחת ושלווה..

(ספר החיזוק היומי)