מדוע שמח רבי יואל טייטלבוים לגלות כי יהודי רימה אותו?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

באחד הימים נכנס יהודי אל הרב יואל טייטלבוים והתאונן במר נפשו כי צרור של צרות באו עליו. "בעיות רפואיות שונות ומשונות תקפו את מרבית בני הבית, והשאר חולים במחלות נפשיות. רבי! ביתי על סף פירוק.אין לי יום אחד של נחת, כסף אין, במה אכלכל את ביתי?" התאונן בפני הרב.

רבי יואל הסכית ועיניו התמלאו דמעות על צרותיו הרבות של היהודי. כדרכו, פתח את מגירתו והוציא חפיסה גדולה של שטרות והעניקה לאיש, כדי שיביא מעט רווחה אל ביתו השבור.עיניו של האיש אורו, הוא נטל את החפיסה והלך לדרכו.

בצאתו רכן הגבאי אל הרבי ואמר לו: "האיש הזה הוא רמאי גדול, אף אחד בביתו אינו חולה בשום מחלה, והוא עצמו אינו זקוק לחסדים. יש לו די והותר, יש לו פרנסה מכובדת, סתם רצה הוא לחמוס מקופת הרבי…"

הרבי נשא עיניים מלאות שמחה אל הגבאי הרותח מזעם, ואמר אליו: "יישר כוח! יישר כוח! אין לך מושג כמה הרגעת אותי! ליבי כמעט ולא עמד בזה שיהודי נאלץ לעבור מסכת שאול קשה כל כך! וכעת אתה מודיע לי שברוך השם הכל בסדר אצלו… הודו לה' כי טוב!"

כמה מאיתנו היו מקבלים את העובדה שרימו אותנו מבלי לכעוס או לנסות להשיב מנה אחת אפיים לאותו אדם? ונניח שאנו מתגברים על מידותינו, מקבלים זאת כגזירת שמים, מקבלים באהבה וממשיכים הלאה, האם נשמח על הצלחת האדם שרימה אותנו? נראה שהתשובות די ברורות.

גדולתו של הרב יואל טייטלבוים ניכרת בביטול האני שלו והשקעה בצרכי האחר, שום טרוניה, שום רמז של כעס על מעשי המרמה, רק אושר צרוף על עוד יהודי שאינו מתייסר בייסורים כפי שחשב. הרב יואל מלמד אותנו מוסר נוקב באהבת ישראל ואמונה בבורא - אהבת האחר על אף שפגע בך, סליחה על מעשיו, ושמחה על הצלחותיו.

הדבר כלל אינו פשוט, אך עם אמונה שכל העובר עליך לטובתך, וכל אדם המצער אותך חלילה הוא שליח הבורא, תוכל ואפילו במעט לקבל את הדברים בצורה טובה יותר ואפילו להכניס בך מעט אהבה גם לזה שציער אותך.

בורא עולם קורא לנו בנים, גם כשחטאנו אנו בנים, גם כשביקשנו סליחה על מעשינו, התחננו למחילה, ובחלוף זמן מה גם שבנו לסורינו. בורא עולם קיבל אותנו שוב, ומחייה אף את הרומסים את תורתו ומצוותיו.מדוע  לפי ש"תוכו רצוף אהבה" בורא עולם מקבל אותנו שוב ושוב ושוב ושוב... אנו לפחות נזכה למחול לפחות פעם אחת.

(ספר החיזוק יומי)