דבר תורה לפרשת בלק מהרב מנדל מנהל מוקד תהילים ארצי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

פרשת בלק
"ויבוא אלוקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים, קום לך איתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את חמורו, וילך עם שרי מואב" (במדבר, כ"ב, כ'-כ"א)
 
בלק ביקש מבלעם שני דברים: לבוא, ולקלל את עם ישראל. הקב"ה התיר לבלעם, ללכת עם שרי מואב, ולהגיע לבלק. אך לגבי החלק השני של הבקשה, לקלל את עם ישראל, הקב"ה כבר הודיע לבלעם: "לא תאור את העם הזה, כי ברוך הוא" (שם, י"ב)
ובלעם בכל זאת קם וחובש את אתונו. בלעם עדיין חושב שהוא יצליח לבטא את הקללה.
בלעם, עם כל יכולתו הנבואית, עדיין לא הצליח להשתחרר מתפיסת האלוקות כפי שהיא נראית בעיניים אליליות: אם רוצים להשיג משהו, מפעילים כל מיני כוחות שמשפיעים על האליל, עד שהוא 'נכנע' לרצון עובדיו. מתוך נקודת המבט הצרה הזו, בטוח בלעם שבסופו של דבר הוא יצליח. הוא יקים מזבחות, יקריב קרבנות, עד שהוא יצליח 'לגרום' לקב"ה לאפשר לעם ישראל להיות מקוללים. רק מסע ארוך, שמתחיל עם האתון ומסתיים בברכות המתברכות לו מאליהן, מצליח להביא אותו להכרה כי "לא איש קל ויכזב, ובן אדם ויתנחם" (שם, כ"ג, י"ט)

ללמדינו הדבר בא לא יעזור לנו כל הנסיונות להשיג מטרה או כל דבר שנרצה להגיע אליו לולא שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו להגשים את המטרה ,נכון שצריך לעשות השתדלות אבל ההשתדלות הוא חלק מרצונו של השם שכך נעשה  והמשימה והמטרה תתגשם רק באם השם הגדול ירצה בכך.

שבת שלום