מדוע גער ה"סבא קדישא" ברבי אהרון פישר לאחר שקנה לו עגבניות בשוק

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ה"סבא קדישא" היה עני ואביון וחי בדוחק רב, אך לא רצה בשום אופן ליהנות מממון אחרים. שני תלמידיו הקרובים הרב אהרון פישר והרב אשר זליג מרגליות חשבו כל העת, כיצד יצליחו לגרום לרבם הקדוש ליהנות מנכסיהם. כפי שאמרו חז"ל (כתבות קיא':): "המהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדובק בשכינה".

באחד הימים קרא ה"סבא קדישא" לתלמידו רבי אהרן פישר, וביקש ממנו שיואיל לקנות עבורו קילו עגבניות. כמצוות רבו, מיהר רבי אהרן לשוק, וקנה קילו עגבניות בחמש פרוטות. כעבור שבוע, ביקש ה"סבא קדישא" מתלמידו השני, רבי אשר זליג מרגליות, שילך לקנות בעבורו קילו עגבניות. רבי אשר זליג ניצל את ההזדמנות כדי ליהנות את הצדיק מנכסיו.

כשהגיע אל דוכן הירקות, פנה אל המוכר וביקש ממנו: "אני צריך לקנות קילו עגבניות עבור הרב אלפנדרי. אתן לך כעת חצי פרוטה במתנה, ולאחר מכן תמכור לי קילו עגבניות בארבע וחצי פרוטות, כך אזכה שהצדיק יהנה מכספי". המוכר הסכים לכך בחפץ לב. בבואו לפני ה"סבא קדישא", אמר לו רבי אשר זליג כי העגבניות עלו לו ארבע וחצי פרוטות.

כעבור דקות אחדות, הגיע כמידי יום רבי אהרן פישר ללימוד הקבוע. כשראהו ה"סבא קדישא", החל לגעור בו: "מדוע כבודו בטלן? החבר שלך קנה קילו עגבניות בארבע וחצי פרוטות, ואילו אתה בחמש פרוטות. למה לא להיות סוחר? למה להיות בטלן?!" רבי אהרן קיבל את התוכחה בהכנעה גמורה.

כשנחה דעתו של ה"סבא קדישא" שאל רבי אהרן את רבו: "ילמדנו רבנו, כיצד יתכן שהרב גער על חצי פרוטה? הרי עוון הכעס חמור הוא מאד, וודאי הייתה לרב סיבה טובה לגערתו, ואני חפץ לדעתה".

פנה הרב לתלמידו ואמר: "וכי הנך באמת סבור שהתכוונתי לצעוק עליך על כך ששילמת חצי פרוטה יותר מחברך?! הלא רואה אתה את החיוך שלא מש מפניי. חפצתי ללמדך יסוד גדול לחיים - אסור לאדם להיות בטלן! על ידי בטלנות, אדם יכול להפסיד את הרגעים הכי יפים בחיים. כשקנית בסכום גדול מידי, הבנתי שהנך חי ביותר מידי תמימו" סיים הרב ואמר: "נכון שבענייני העולם הזה לא צריכים להיות סוחרים מידי, באתי לרמוז לך, שבענייני שמים אדם צריך להיות סוחר! אם יש לך הזדמנות להרוויח, אסור לך בשום פנים ואופן להפסיד זאת בידיים" (הרב אהרון הררי רפול)

יש מידות רבות המונעות מהאדם לגדול ולהצליח, אחת מהן היא העצלות. אמר שלמה המלך: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב: וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד', ל', לא')

אם יש לך שדה ואתה מתעצל לעבד אותו, סביר להניח שהוא יעלה קוצים ולא פירות משובחים, כי העצלות ממיתה לא רק את האדם אלא אף את מה שסביבו. אם חפץ אתה להצליח, להתקדם, לנצל את היום שלך, להגשים את החיים שלך, צריך אתה להתסכל על העצל ולהתרחק ממעשיו, להיות זריז ומחושב, לחשב את היום שלך לעשייה, למעט בבטלה ולהרבות ביצירה, ובעצם להפוך את היום שלך מיום מבוזבז ליום מנוצל.

(ספר החיזוק יומי)