עד כמה הייתם מוכנים להקריב מעצמכם למען חברכם?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל החזיק טובה גדולה לד"ר משה וואלך על שהקים את בית החולים "שערי צדק". והגם שהיה יהודי ירא שמים שנהג לפי הנחיותיו של רבי יוסף חיים, נהג הרב לרצותו מדי פעם בדברי חז"ל: "טוב שברופאים לגיהנם" (קידושין פד'.)

באחד הימים  אמר לו הרב זוננפלד: "רופא שצריך לטפל בחולה ולנתח אותו, יודע הוא שלעיתים הניתוח מסוכן והחולה עלול למות. באותם הרגעים חושב הרופא לעצמו: 'למה אני צריך לקחת על עצמי את הסיכון הזה? אם הוא ימות חלילה, אני אהיה האחראי ועלול אני לרשת גיהינום בעבור כך, לכן מוטב שלא אטפל בו'. לכן, רופא טוב, הוא זה המוכן להיכנס לגיהינום והעיקר שיציל את חייו של החולה" ("חוכמת חיים").

כמה פעמים ניצבנו בפני התלבטות כזו – האם לוותר מעצמי לטובת האחר? האם להפסיד והעיקר שחברי ירוויח? כשהתלבטויות כאלו ואחרות נופלות בחלקנו, טובת מי קודמת? שלי או של חברי?

ידועה הגמרא האומרת שעניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת, עניי ביתך קודמים לעניי השכן, אולם אדם המתנהל לפנים משורת הדין, מקדים מדי פעם את צורכי האחר לצרכיו – גם איתו יתנהגו לפנים משורת הדין.

הדין הוא חוק יבש, כזה ראה וקדש. ההתנהלות שלנו לפנים מהדין היבש, "מרטיבה" אותו מעט ויוצרת בו לחות הממיסה את הדין ומקנה לנו נקודות זכות רבות, גם אם מצבנו נוטה לכף החובה. ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)

כמובן שקרובינו קודמים לכל דבר, כמובן שאנו קודמים לאחרים, אולם רצונו של הבורא הוא פשוט: לאהוב את האחר כמוך, לתת לעני, לדל וליתום. אדם הנותן מעצמו לכלל ישראל יזכה לתשורות רבות, ובעיקר לא ידקדקו איתו על כל שבב עבירה, אלא ילכו איתו לפנים משורת הדין.

מתוך הספר "החיזוק היומי". ניתן לרכוש את הספר השני של  "החיזוק היומי" בטל: 0525581133