הקב"ה מציץ מן החרכים ברגעי הסבל והכאב שלכם

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

באחד הימים ניגש בחור אחד אל הרב אפרים שרבני ושאלו: "כיצד אמור אני לנהוג עם בתי הקטנה שאינה מקשיבה לי?" השיב לו הרב: "חייב אתה לחנך אותה בכדי שחלילה לא תגדל עם פינוק יתר". "כבודו, קשה לי להעניש אותה, קשה לי לראות את פניה המעוררות רחמים כשהיא מקבלת ממני עונש", השיב הבחור.

אמר לו הרב: "אני מבין אותך מאד, ולפעמים גם אני חש את אותה ההרגשה, אך עם כל זאת, יש לך לזכור שזוהי טובתה של הילדה, ויש לך לכבוש רחמיך לטובתה העתידית".

כבוד הרב: "באחת הפעמים היא לא הקשיבה ונתתי לה עונש לא לצאת מהחדר. היה לי קשה מאוד, עמדתי מאחורי הדלת, הצצתי דרך החור וראיתי אותה יושבת כשהיא עצובה ובתוכי נקרעתי לגזרים, החזקתי את עצמי שלא לפתוח את הדלת, לחבק ולנשק אותה".

בתו ישבה בחדרה כעוסה מהצער שנעשה לה. לו רק הייתה יודעת ורואה כמה אביה נקרע בזמן שהיא סובלת, היא הייתה רצה לקראתו ומנשקת אותו בלי סוף. ויחד עם זאת, היא הייתה מבינה שאם אביה, עם כל הכאב העמוק בחר להעניש אותה, סביר להניח שאין טוב יותר בשבילה, וזוהי טובתה הבלעדית.

הדברים אינם נוגעים אלינו כהורים לילדים, אלא אלינו כבנים של בורא עולם. בשעה שאדם סובל, עובר משבר, מועקה או דוחק, בורא עולם צועק: "אני סובל! אני נקרע לגזרים לראות את בני כואב".

אם חלילה הגיע אליך קושי, אם אתה עובר ייסורים, עם כל הכאב והסבל, החליט ה' התברך לתת לך לעבור את מה שאתה עובר עכשיו, כי המהלך הזה משמעותי לחיים שלך, לעתיד שלך.

בחיינו אנו סומכים הרבה על דברים מכניים שיעשו בשבילנו את העבודה. סומכים על ה"וייז" שייקח אותנו בדרך הקצרה והמהירה ביותר, כי ברור לנו שהוא יודע טוב מאיתנו. ועל בורא עולם, שכל העולם ככף ידו, לא נסמוך שינתב אותנו בדרך הטובה לנו?

מתוך הספר "החיזוק היומי". ניתן לרכוש את הספר השני של  "החיזוק היומי" בטל: 0525581133