בורחים מהכבוד? הכבוד ירדוף אחריכם

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הרב ינון חורי זצ"ל נמלט על נפשו כשהיה חש שרוצים לכבדו, היה מדיר את רגליו מבתי כנסת בהם היה מוכר, וזאת רק כדי שלא יזכה חלילה לכבוד. אנשים רבים הכירו בכוח הברכות שלו וביקשו את ברכתו. כשראה כך הרב עמד לו ספק: "האם רשאי אני לברך את הציבור? והרי אדם פשוט אני, ואם אברך, הדבר ייחשב לי כגניבת דעת".

ניגש הרב לביתו של הרב הגאון רבי שמואל ואזנר. כשפתח בנו של הרב את הדלת, אורו עיניו, על הסף ניצב הרב ינון חורי ובפיו בקשה: "רוצה אני לראות את כבוד הרב ולשאול אותו שאלה". המילים נעתקו מפי בנו של הרב ואזנר. בביתו היו רגילים לשמוע על גודל מעלתו של רבי ינון, על צדקותיו ומידותיו הנעלות, על חשיבות הברכה היוצאת מפיו הקדוש, והנה, עכשיו עומד רבי ינון על סף ביתו.

שאלו בנו של הרב: "כבוד הרב, מה שאלתך?" השיב הרב: "אנשים מבקשים ממני ברכה ואין אני יודע אם ראוי אני לברך, האם הדבר ייחשב כגניבת דעת?". השיב לו בנו של הרב ואזנר: "ודאי שאתן לך לראות את פני אבי, אולם לפני כן בקשה לי אליך... ברכני לפני שתיכנס לראות את פני אבי".

שאלו הרב חורי: "ולמה תחפוץ בברכתי?" "מור אבי אמר לי שכשאראה אותך אבקש את ברכתך" השיב הצעיר. "תודה שענית לי על שאלתי, ועכשיו אברכך..."  אמר הרב וברכו.

ככל שהרב ינון חורי ברח מהכבוד, הכבוד לא הניח לו, ומאדם פשוט ונסתר התגלה כאחד מגדולי הדור. אחד המניעים שלנו בעשייה כלשהי הוא הכבוד, כמה כבוד נקבל? כמה הערכה וטפיחה על השכם? שאם לא נקבל, ייתכן שלא נעשה.

גאוות האדם מותירה אותו לעיתים ללא עשייה, ללא חברה, ללא משפחה. עם גאווה קשה לעשות, לקבל ביקורת ולהשתנות. במקום להיות נחבאים אל הכלים רוצים אנו להיות על הכלים, להיות בולטים, אך "אליה וקוץ בה", ההבלטה שלנו תבוא לרעתנו, הברכה דווקא שרויה בדבר הסמוי מן העין, הגדולה מגיעה לאדם הנחבא אל הכלים כשאול המלך.

אמר רבי מנחם מנדל מקוצק: "גאווה היא מום, בעל גאווה – אף כשמשפילים אותו מן השמיים עד דכא - נשאר בגאוותו". דווקא הענווה והצניעות יביאו לנו ברכה מתמשכת ולא רגעית.

מתוך הספר "החיזוק היומי". ניתן לרכוש את הספר השני של  "החיזוק היומי" בטל: 0525581133