על כוחן של המחוות שנראות כקטנות

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

באחד מימי השישי שהה הרב משה פיינשטיין בבית הרפואה. בנו שהה לצידו ושימש אותו בכל דבר שנצרך. שעה לפני כניסת שבת הגיעה אחות ואמרה: "יש שיחת טלפון לרב". "שיחה לרב", תהה בנו, "מי מתקשר לבית הרפואה שעה לפני שבת?"

לקח את השפורפרת ושאל: "האם מדובר בפיקוח נפש?" "חלילה", השיבה אישה מעבר לקו, "טלפנתי לביתו ואמרו שהוא בבית הרפואה, אז התקשרתי". "אם הדבר לא גובל בפיקוח נפש, תוכלי לטלפן במוצאי שבת, הרב יתאושש מעט וישמח להשיב לך על שאלתך" הציע הבן. "לא, אני לא יכולה לטלפן במוצאי שבת, השאלה היא דחופה לעכשיו" אמרה האישה. "תשאלי את שאלתך ואני אעביר אותה לרב" אמר הבן.

"תשאל את הרב, מתי זמן הדלקת נרות שבת?" שאלה. "מה?! בשביל זה טרחת לטלפן לבית הרפואה ולהטריד את הרב?" שאל הבן כלא מאמין.

"כן, מאז שבעלי נפטר אני מטלפנת מדי יום שישי ושואלת את הרב מתי זמן הדלקת נרות, והוא משיב לי בשמחה ומברכני בברכת שבת שלום..." השיבה האישה נחרצות.

ברור לכול שהרב היה עסוק מאוד לפני כניסת השבת בהכנות לכבוד השבת ובלימודו המעמיק, אולם עם זאת השיב הרב לאישה בנחת על שאלה שיכולה הייתה לשאול את השכנה ממול או למצוא בלוח שנה פשוט. מדוע? כי הצורך הקטן שלו הוא צורך גדול בשביל האחר.

לעיתים משווים אנו את עצמנו לאחרים, באים בטרוניה על שאלותיהם שנראות לנו טיפשיות למדי, על ידע מצומצם שיש להם בנושא מסוים, על החלטות שגויות שאנו יכולנו להחליט אחרת. נכון, לעיתים אנו "תופסים את הראש" על מעשיהם של האחרים ולא מבינים אותם, אולם אם היינו במקומם, אולי היינו עושים את אותו הדבר ומקבלים את אותה ההחלטה.

לא כל האצבעות שוות, לא לכולנו יש את אותו הידע, את אותו הכישרון. אם חברך שאל אותך שאלה "טיפשית", בשבילו היא שאלה חשובה ונצרכת. אל תדחה אותו, אלא הסבר לו בנחת כאב לבנו.

היה סבלני לאחר גם בזמני לחץ. מרוץ החיים לא יגמר, ואתה, עצור אותו מדי פעם כדי לתת לסביבתך מעט ממך, בשבילך זה משהו קטן, בשבילם זהו צורך גדול.

מתוך הספר "החיזוק היומי". ניתן לרכוש את הספר השני של  "החיזוק היומי" בטל: 0525581133