הרמב"ם: מנער המתקשה בלימוד למגדלור המפיץ תורה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הרמב"ם – רבנו משה בן מימון, היה מדען, רופא ופילוסוף, מגדולי הפילוסופים בימי הביניים, הוא נחשב לפוסק הגדול בכל הדורות, ואף כונה "הנשר הגדול". על אישיותו של הרמב"ם ניתן ללמוד מדבריו של ד"ר מ. גליקסון: "באיש האחד הזה נתגלמה אחדותה של היהדות כולה בדור ההוא ובדורות שבאו אחריו. מזיגה מופלאה של סגולות, תכונות וכישרונות גאוניים של שכל, רצון ורגש כאחד – הכשירוהו להיות מורה ומנהיג לעמו".

אביו של הרמב"ם, רבי מימון, היה תלמיד חכם גדול, ששקד על לימודו וחשק בתורה, ועל כן בחר לדחות את נישואיו. אולם חלום שחזר ונשנה פעמים רבות, ובו ציווי לשאת את בת הקצב מהעיר הסמוכה – גרם לאביו להבין שכך הורו לו משמיים והחליט להישמע לחלום. הוא נשא את בת הקצב ובעת שילדה את בנם משה, נפטרה האם.

הילד משה גדל, ואביו ציפה ממנו לשקוד ולגדול בתורה כמוהו. אולם הילד התקשה בלימודיו, ומאמציו של אביו ללמד את בנו לא עלו בידו. מתוך עוגמת נפש על כך שבנו לא ממשיך את דרכו ושאינו מצליח ללמוד, כינהו אביו "בן הקצב". הדברים צרבו את ליבו של הנער, ובכאב רב עזב הנער את בית אביו. הוא פנה לבית המדרש ושפך את ליבו לפני בורא עולם בבקשה שיאיר את עיניו בתורתו ושידבק ליבו במצוותיו. תפילתו של הנער נענתה, ואט-אט חש כי נפתחים מעיינות החוכמה בליבו. תוך זמן קצר נודע כבעל זיכרון עצום ותפיסה מהירה בלימוד התורה, וכך הוא עלה במעלות התורה והיראה.

יצירותיו של הרמב"ם

ימיו של הרמב"ם ידעו עליות ומורדות – ימי זוהר מול ימי דחק וסבל, אך הרמב"ם לעולם לא מש מלימוד התורה, וזכה להאיר, לבאר ולהנגיש את התורה עבור כל בית ישראל. פרט לתורה, הוא היה בקי ברפואה ובפילוסופיה. פריצת הדרך שלו הייתה בעיקר בתחום ההלכה; הלכות רבות, שהיו פזורות ברחבי הש"ס ובמאות חיבורים נוספים, רוכזו בספרו בלשון ברורה ובקיצור. כך הקל את ידיעת התלמוד על הלומדים והפכה לנחלת העם כולו.

כאשר היה בן 16 בלבד הוציא לאור את ספרו "ביאור מילות ההיגיון" – חיבור פילוסופי, בבחרותו כתב ספר העוסק במתמטיקה ובאסטרונומיה בשם "סוד העיבור", לאחר מכן הוציא תחת ידו את "ספר המאור" – פירוש למשנה שנכתב בשפה הערבית. הרמב"ם רצה לקרב את הלימוד ליהודים רבים ששפתם הייתה ערבית, ועל כן ספר זה האיר את עיני ישראל בלימוד המשנה. לימים הוא תורגם ללשון הקודש והודפס יחד עם התלמוד. הוא כתב את "אגרת השמד" ליהודי מרוקו ואת "אגרת תימן" ליהודי תימן. הרמב"ם אף כתב את "ספר המצוות", המפרט את כל תרי"ג המצוות והמהווה הקדמה לחיבורו העיקרי – "משנה תורה".

ספרו "משנה תורה" נקרא גם "היד החזקה". ספר זה מהווה סיכום לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. כיום הספר עומד במרכז הלימוד בבתי המדרש ומהווה נקודה מקשרת בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה ולפסיקת ההלכה. מסופר כי הרמב"ם הסתגר בחדרו עשר שנים לכתוב את הספר הזה. בלילה שסיים את כתיבת הספר הופיע בחלומו אביו יחד עם אדם הדור פנים נוסף. אביו בחלום אמר לו: "משה בן עמרם לפניך". הרמב"ם נבהל מאוד בהיוודע זהותו של האדם, אך משה רבנו הרגיעו ואמר לו: "באתי לראות את מעשיך". לאחר עיון בספרו שיבח אותו משה רבנו ואמר לו: "יישר כוחך". לאחר מכן כתב את  ספרו "מורה נבוכים", ספר פילוסופיה המדגיש את הפילוסופיה היהודית מול פילוסופיית הגויים ונושאים רוחניים שונים.

חיבוריו של הרמב"ם התקבלו בהערכה רבה בכל קהילות ישראל והניחו יתד בתרבות היהודית. ספרים רבים נכתבו על ספריו של הרמב"ם עם ביאורים, פירושים, סיכומים והרחבות על דבריו.

פטירת הרמב"ם

אבל כבד וצער רב עטף את כל בית ישראל בהישמע הבשורה על אודות פטירתו של הרמב"ם. במשך שלושה ימים התאבלו יהודים וגויים במצרים, מקום מושבו בערוב ימיו, על פטירתו, ובארץ ישראל קבעו היהודים יום בכי ומספד ופזרו אפר על ראשם.

הרמב"ם נפטר במצרים, והעלו אותו לקבורה בישראל. בדרך שיירת המלווים הותקפה על ידי ליסטים, שרצו להשליך את ארון הקבורה לים. 30 שודדים בריונים מנסים להרים את הארון לצורך מימוש מזימתם, אך מופתעים לגלות שאינם מצליחים להרים את הארון מהקרקע. מיד הבינו כי מדובר באדם קדוש, ביקשו את סליחתו וביקשו להצטרף ללוויה עד לישראל ולשמש להם הגנה בדרכם.

הרמב"ם נטמן בישראל בעיר טבריה, ובמצבתו נחרטו המילים: "פה טמון הרמב"ם, מבחר המין האנושי".

צפו בשיעור מרתק ומחכים על מבנה הנפש על פי תורת הרמב"ם - מפי הרב שגב רומנו