במקום לבלוע את האחר תחבק אותו

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בימי הצאר ניקולאי השני, זימן אחד משריו שהיה צורר יהודים ידוע אסיפת רבנים, כדי לדון במצבם של היהודים ברוסיה.

ראשי המדברים היו רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי חיים מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל מלודז'.

כדרכו, לימד השר הרשע חובה על היהודים, ופתח את פיו בדברי בלע ונאצה, בטענה שרמתם של היהודים נמוכה מזו של אומות העולם...

"צאו וראו, יש ברוסיה עמים שונים: רוסים, פולנים, לטביים ויהודים. שום עם לא גוזל פת לחם איש מרעהו - חייטים, סנדלרים וחנוונים, כולם חיים בשלום ביניהם ומוצאים את פרנסתם אחד מהשני, כנגד זה, אצלכם מוכן כל אחד להטביע את חברו, אחד פותח מאפיה, מיד פותח השני מאפיה מולו. פותח יהודי חנות, מיד נפתחות באותו רחוב עוד מספר חנויות. עם מרושע העם היהודי" סיכם הגוי.

השיב לו רבי אליהו חיים מייזל: "טבעו של בעל חיים, שהוא לא טורף ואוכל את מינו. אין אריה טורף אריה, ואין זאב טורף זאב. יש רק בעל חיים אחד הבולע את מינו, הדגים. למה כי כל בעלי החיים, העולם פתוח לפניהם לרווחה, ויכולים למצוא פרנסתם בכל מקום, ואילו הדגים, סגורים וכלואים בתוך המים, אסור להם לצאת אל היבשה, יש להם בכך סכנת מוות, לכן הם בולעים זה את זה מתוך רעב.

הוא הדין", סיים רבי אליהו חיים: "לפני הגויים פתוחה רוסיה כולה, מקווקז ועד סיביר, הם מוצאים בכל מקום את פרנסתם. כנגד זה, כלאה המדינה את היהודים בתוך תחום, ומחוץ לתחום אסור להם לגור ולסחור, ומה יעשו? הם בולעים איש את רעהו..."

החיים מאתגרים אותנו, מביאים אותנו לנקודות משבר, לניסיונות והישרדות.

בעשרה בטבת אבותינו חוו משבר גדול, החל המצור על ירושלים, התקווה נגוזה, הייאוש חלחל והרצון לשרוד היה לשם דבר.

מה חושב אדם בשעת משבר כזו? האם להתחבר אל חברו או לבלוע אותו? לתת לו יד או לחפור לו בור?

את השאלה הזו נשליך  על ימינו, מה היינו עושים? סביר להניח שכדי לשרוד אדם מוכן למכור הכול, כולל את חבריו ומשפחתו, אולם אז נשאר הוא לבד, ללא עזרה, מנותק ומרוחק.

כדי לשרוד באמת, כדי להיות חלק מפאזל שלם, צריכים אנחנו דווקא להתחבר לאחר, לקשר את עצמנו לסביבתו, לתת יד, לחבק ולתמוך. אם חושב אתה שכאשר "תבלע" את חברך אתה תצליח יותר, אם "תמחק" אותו תהיה לך רווחה, אתה טועה, אולי זה ייראה לך כך, אך לבטח זה לא יחזיק מעמד.

אמר שלמה מלך: "כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (משלי כד', כ')

באמצעות רשע אתה לא תצליח, אחרית לא תהיה לך, ונרך לאט לאט ידעך.

אך אם תתן מהודך, תשפיע, תתן יד, תחבק, תזכה לאחרית זוהרת יותר מראשיתך ותוכל להאיר למרחוק, נרך לא יכבה לעולם...

מתוך הספר "החיזוק היומי"

הרב יוסף בן פורת שליט"א בשיעור מחזק במיוחד - גדלותו של היהודי