החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

באחד הימים יוסף הכהן החליט לקנות עז חולבת. רכוב על חמורו הגיע לכפר, קנה עז ותלה על צווארה פעמון. את הפעמון קשר לחבל ואת החבל לזנב החמור, וכך היה רגוע, שכל עת שהוא שומע את הפעמון מקשקש העז פוסעת אחריו, בדרך זו התקדם יוסף אל עירו שמח וטוב לב.
 
בדרכו חזרה משך יוסף את תשומת לבם של שלושה גנבים, הם ראו אדם, אחריו עז ולפעמונה מחובר חוט המחבר לזנב החמור שעליו הוא רוכב.
 
אמר הגנב הראשון: "מסוגל אני לגנוב את העז".
אמר הגנב השני: "אני מסוגל לגנוב את החמור שהוא רוכב עליו".
השלישי אמר: "את העז והחמור אתם יכולים לגנוב? אני מסוגל לגנוב את הבגדים של הרוכב".
 
הלך הגנב הראשון, התיר את הפעמון מצוואר העז, תלהו בזנב החמור ומשך את העז אחריו. יוסף לא שם לב, הוא המשיך לשמוע את קשקוש הפעמון ולא חשד בדבר, בטוח היה שהעז מהלכת בעקבות החמור.
 
לאחר כברת דרך פנה הגנב השני אל יוסף: "אמור נא לי אדוני, האם אופנה חדשה היא לתלות פעמונים בזנב החמור?" הביט יוסף אחוריו ונחרד: העז נעלמה!
 
אמר לו הגנב: "ודאי לא הספיק הגנב להרחיק לכת, רוץ ותפוס אותו ואני אשמור על חמורך". רץ יוסף לחפש את הגנב אך לא מצא לא את העז, לא את השומר ולא את החמור.
 
בכבדות המשיך יוסף, אך הפעם קשה הייתה הדרך, החום היה כבד, צערו הכביד עליו והוא שרך את רגליו לעבר עירו.
 
בדרכו ראה יוסף באר מים והחליט לעצור ולהתרענן. לצידו ראה אדם בוכה, שאל אותו יוסף: "מה לך, מדוע אתה בוכה?" סיפר האיש שהתכופף לבאר להרוות את צימאונו וצרור כספו נפל מחיקו למעמקי המים. "יום פגעים הוא, גם לי נגנבו היום עז וחמור" אמר יוסף.
 
השיב האדם: "עז וחמור? הבלים! תוציא לי את ארנקי מהבאר ואתן לך בשכרך דמי עז וחמור גם יחד", התקווה החלה לפעם ביוסף, הוא פשט את בגדיו ונכנס לבאר, אך חיפושו לא העלה דבר. כשיצא מהמים לא מצא לא את האדם ולא את בגדיו...
 
יוסף היה שאנן. אם היה מעיף מבט מדי פעם לראות אם העז אחריו, היה חוזר לביתו שמח וטוב לב, אך הואיל וסמך על הפעמון ולא חשד באפשרות גניבה הפסיד את כל אשר לו... (תנא דבי אליהו, 'אמונה שלמה')
 
"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט..." (בראשית יח', יט')
 
בורא עולם נתן לאברהם הבטחה שהוא יהיה לגוי עצום ורב, ויתברכו בזכותו כל משפחות האדמה, מדוע? כי ידע שהוא ינחיל לבניו אחריו את דרך ה', לעשות צדקה ומשפט.
 
אנו נבחרנו להיות ממשיכי דרכו של אברהם אבינו, אולם האם אנו מנחילים את מסורת אבותינו לילדינו, לדורות הבאים אחרנו, לנו עצמנו?
 
כל אחד מאיתנו יכול להיות יוסף הכהן, "רוכבים על חמורנו" - עסוקים בענייני העבודה והבית, שאננים למה שקורה עם ילדינו, רגועים מ"קול הפעמונים" שברקע ולא חושבים שמשהו עלול להתרחש, הרי "שומעים אנו הפעמונים" - הילדים הולכים בעקבותינו...
 
אך בינתיים עלול לבוא משהו או מישהו ולהדיחם - הסביבה, המדיה, היצרים. עד שמישהו או משהו יסב את תשומת לבנו, חלילה יכולים אנו למצוא את עצמנו ללא "עז".
 
כדי לשמור על עצמנו, על ילדינו, על משפחתנו, נביט מידי פעם לאחור, נבדוק מה איתם, נתעניין, כדי שנוכל לנופף ב"דגל" של אבותינו בגאון, כדי שלא נהיה אלו שנעצור את שרשרת הדורות.
 
נשמור על עצמנו ובעיקר על ילדינו, ניתן להם חום ואהבה, ננחיל להם ערכים ודרך ארץ, נביא אותם להיות עוד חלק בשרשרת הארוכה בת אלפי השנים של העם הנבחר...

מתוך הספר "החיזוק היומי"

צפו בדברי הרב דודי ברוורמן שליט"א על מעשה אבות סימן לבנים: