החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

באחת הערים באירופה קיים בית כנסת בו התושבים מתפללים עם כל הלב והנשמה.
 
באחת השבתות הגיע לתפילת שחרית הרב שלמה קרליבך.
כשהגיע נוכח לדעת כי החזן גרוע, ללא קול, אינו זוכר את המנגינות ואינו מבטא את המילים טוב.
 
סיפר הרב שלמה: "ממש לא רציתי להתפלל איתו... הייתי בטוח שהוא אדם עם הרבה כסף, יש לו אזכרה והוא נתן סכום כסף לבית הכנסת ולפיכך נתנו לו להתפלל... ממש גועל נפש.
 
עמדתי בפינה והתפללתי לעצמי. אבל מה אפשר לעשות, כשמוציאים ספר תורה מוכרחים להתקדם, מי לא רוצה לנשק את הספר תורה?
 
כשניגשתי לארון הקודש לנשק את ספר התורה, ראיתי ששני אנשים מחזיקים בחזן. שאלתי אותם: 'האיש לא יכול ללכת?' והם השיבו: 'לא, אתה לא מכיר אותו? הוא החזן העיוור...'
 
"הוא היה חזן ראשי בלמברג, היה לו קול כמו הלויים בבית המקדש. הוא היה באושוויץ חמש שנים, ומרוב המכות והעינויים שעבר אין לו עיניים, אין לו קול, וגם שכח את מילות התפילה... והיום ביקשו ממנו שיעבור פעם אחרונה לפני התיבה..."
 
המשיך הרב שלמה וסיפר: "אם הייתי מתפלל מאה שנה את תפילות יום הכיפורים לא הייתי יכול להתפלל כמו שהוא התפלל אז בשבת בבוקר...
 
איך לא הרגשתי את עומק התפילות שלו? באותם רגעים רציתי להעלם. חשבתי איך אני חיצוני ללא כל פנימיות. עמדתי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
 
בינתיים החזן התקרב עם שני האנשים, וכל אחד מהמתפללים מנשק את ספר התורה. כשהוא עבר על ידי, במקום לנשק את ספר התורה נישקתי את ידיו...
 
שאל החזן את האנשים שהחזיקו אותו: 'מי זה שנישק את ידי?'
'זהו רבי שלמה קרליבך' השיבו.
'רבי שלמה, אני אוהב את הניגונים שלך' הוא אמר לי,
באותה השניה החזן העיוור החזיר את נשמתי..."
 
רבי שלמה שהה בעיר וטייל עם החזן העיוור מידי פעם.
בחלוף חודשים מספר הוא טילפן לבית העיוור לדרוש בשלומו, אשתו ענתה ואמרה: "רבי שלמה, החזן העיוור קיבל תפקיד חדש, הוא עכשיו חזן בגן עדן, מנגן בקולו הערב לכל יושבי מרום..."
 
אם אנו היינו בבית הכנסת הזה, עם החזן הזה, האם היינו מתנהגים אחרת? רוטנים ומדברים סרה עליו או דנים לכף זכות?
 
שאלות אלו ושאלות אחרות עומדות מולנו מידי פעם, ולעיתים לאחר מעשה אנו רואים דברים שונים מאלו שחשבנו.
 
כולנו רוצים שאחרים ידונו את מעשינו לזכות, שלא ישפטו אותנו לפי מראה עיניים, אלא ייכנסו לנעלינו ויראו עם מה אנו מתמודדים, רק אז ידונו אותנו, אז הראייה שלהם תהיה שונה.
 
אנו מצווים לאהוב את האחר כמו שאנו אוהבים את עצמנו, אחד הדברים הוא לדון לזכות, לא לשפוט לפי מראה עיניים, ובעצם... לא לשפוט כלל.
 
נהיה עם ראייה טובה על מעשי חברינו, לא נטיח בהם אשמה ובוז על מעשיהם טרם נכנסנו לנעליהם, יתכן שאם ננעל את נעליהם נראה תמונה שונה.
 
בורא עולם דן כל אחד מאיתנו כי הוא יודע את מצבנו, בוחן כליות ולב. אל תיקח את תפקיד השופט מהמלך, אל תשפוט את מעשי האחר, הסתכל על מעשיו בראייה טובה.
 
אם נתקלת חלילה במעשה שנראה לך כלא ראוי, אל תדון את עושיו לשלילה, נסה ברוב עוז ותעצומות לדון את חברך לזכות, יבוא יום ובורא עולם יתנהג בדיוק כמוך וידון אותך לזכות שתביא אותך אל שערי גן עדן...


מתוך הספר "החיזוק היומי" 
 

סרטון קצר המבאר כיצד לדון לכף זכות - מפי הרב יצחק פנגר שליט"א: