החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

אחד ממקורבי רבי יהודה החסיד היה רבי בונם, אדם זקן שהיה קובר מתים.
 
באחד הימים ראה רבי בונם אדם אחד יושב בבית הכנסת ובראשו כתר של עשבים...
 
התקרב אליו רבי בונם ושאלו: "אמור נא לי, אינך פלוני שמת וקברתיך?"
"אכן זה אני" השיבו האיש.
 
"ואיך הגעת שוב לעולם הזה? מה הזכות שהביאה אותך לכאן? הרי היית אחד מפשוטי העיר" שאלו רבי בונם בפחד.
 
"הזכות שהביאה אותי לכאן היא כי הייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת, בזכות זה הביאוני לגן עדן וכיבדוני עד מאד" השיבו.
 
"ומה זה בראשך?" הסתקרן רבי בונם.
 
אלו עשבים מגן עדן ששמתי בראשי כדי לבטל את הריח הרע של העולם הזה..." ('ספר חסידים')
 
יש פעמים בהן אנו לא מעריכים את המצווה העומדת מולנו, מזלזלים בה ובכוח שטמון בה, מעבירים אותה כלא הייתה או עושים אותה כלאחר יד, בחיפזון וללא כוונה.
 
בדרך כלל הדברים אמורים כלפי התפילה והברכות שלנו, אנו נחפזים לברך כדי להכניס כבר את המאכל לפה, מתפללים והראש מטייל בעולם.
 
אם אין בך ולך מעשים, כיצד יהיה ניתן לבקוע שערי שמים ולקבל ישועות?
 
אמר רבי יהודה החסיד: "יש אדם שאינו זכאי שיקבל הבורא את תפילתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעות... אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקב"ה את תפילתו, ועושה חפצו".
 
הכל תלוי בכוונה שלך, בלב שלך, בתחינה ובבקשה שלך, ככל שתשקיע בכל תיבה, בכל מילה, תבין מה אתה מוציא מפיך תוכל לבקוע שערים רבים.
 
בזכות קול ערב וכוונה בברכות הכניסו אדם פשוט לגן עדן, בזכות יותר כוונה ורגש במילות התפילה והברכות תוכל לקבל גן עדן גם בעולם הזה...

 
מתוך הספר ה"חיזוק היומי" 
 

קצר וקולע! על כוונה בתפילה מפי הרב שמואל טל שליט"א: