ושמחת בחגך: דבר תורה קצר לסוכות – מהרב מנדל, מנהל מוקד תהילים ארצי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 תורתנו הקדושה מצווה עלינו להרבות בשמחה בחג הסוכות, כפי שנאמר: "ושמחת בחגך והיית אך שמח". וכתב הרמב"ם: אף שבכל המועדים מצווה לשמוח בהם - בחג הסוכות צריכים להרבות יותר בשמחה, כפי שגדולי ישראל היו שמחים ורוקדים ומנגנים בבית המקדש. עד שאמרו עליהם "כל מי שלא ראה שמחה זו, לא ראה שמחה מימיו".
 
ועל מעלת השמחה מסופר על עשיר גדול שנהג לערוך לידידיו בביתו "סעודות מלכים". היין היה נשפך בביתו כמים, ומרתפיו היו מלאים בכסף וזהב ובאבנים טובות ומרגליות. ולמרות כל העושר שהיה ברשותו, לא היה העשיר שמח בחלקו. כל הזמן חשש שמא ירד מנכסיו, ועל כן לא היה ישן בלילות. רק כאשר הייתה השמש זורחת - היה מצליח להירדם!
 
בסמוך לביתו של העשיר היה צריף קטן של סנדלר עני, שעבד מבוקר ועד ערב, ופיו לא היה מפסיק מלשיר. ולכן העשיר שהיה עייף מאוד במשך היום לא ידע את נפשו מרוב צער, שהרי כיצד יוכל להשתיק את העני מלשיר בכדי שיוכל מעט לישון?
 
יום אחד עלה רעיון בלבו של העשיר. קרא לסנדלר, שאל לשלומו ואף התעניין במצבו ובהכנסותיו. כשנודע לו שפרנסתו דחוקה, שאלו: כיצד אתה מצליח לשיר כאשר פרנסתך דחוקה? השיבו העני: ברוך ה', יש לי משפחה ולחם לא חסר לי, והשמחה שרויה בביתי. ומדוע לא אשמח בחלקי? שוב הקשה העשיר ושאל: האם לא היית רוצה שיהיה לך כסף רב? ובתוך כדי שאלתו נתן לו העשיר במתנה שק גדול, ובו חמש מאות דינר זהב!
 
לקח הסנדלר בשמחה את השק והודה לעשיר על מתנתו. בחזרתו לביתו טמן את הכסף בחצרו וחזר לעבודתו, ומאותו היום כשהיה עובד לא היה "שר" כהרגלו, משום שדאגות רבות נכנסו בלבו. כל רעש קטן ששמע - היה חושש שמא זה גנב, ולכן תמיד היה בודק במחבואו את הכסף, שמא נגנב. מרוב דאגותיו פניו השתנו מפחד ומחוסר שינה.
 
לימים הבין הסנדלר שהכסף גרם לו להפסיד את שמחתו, ואת שלוות נפשו. מה עשה? נטל את שק הכסף, מיהר לביתו של העשיר ואמר לו: קח את הכסף שלך בחזרה, ואין לי צורך בו, משום שלא אמכור את שירתי ושמחת חיי בעבור כל כסף שבעולם!
 
בימים קדושים אלו יוצאים כל בית ישראל מדירת קבע, ועוברים לדירת עראי, לסוכה הקטנה, וזאת בכדי שנדע ונבין שאין השמחה נמצאת דווקא בבית הגדול עם הכלים והרהיטים המפוארים, אלא השמחה האמיתית נמצאת דווקא בסוכה הקטנה, שאינה תלויה בהבלי העולם הזה. על כן המצווה הגדולה - "ושמחת בחגך".
 
חג שמח ושבת שלום,
הרב מנדל