מאמרים מחזקים

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

שולמית הייתה הבת הקטנה במשפחה דתית מניו יורק. בגיל שבע עשרה כשאמה כבר לא הייתה בחיים נכנסה בה רוח שטות. היא פנתה לאביה ואמרה: "אבא, ביום ראשון הבא אני יוצאת לטיול בהודו עם עוד מספר חברות".
 
אביה נדהם ושאל: "להודו?" וניסה לשכנעה שהטיול לא בשבילה.
 
אך היא בשלה: "אבא, אינני דתיה אני נוסעת לחפש את האמת אצל הבודהיזם ואני מקווה שתסלח לי".
 
נזעק האבא: "לסלוח? החלטת לזרוק את כל היקר והחשוב לי, איך אוכל לסלוח? אני ממש לא סולח!" אלו היו המילים האחרונות ששמעה שוולמית מפי אביה!
 
במשך שלוש שנים היא חיה בהודו, עזבה את דרך היהדות ועשתה ככל העולה על רוחה. אך דבר אחד הפריע לה - שאבא שלה התעלם מהטלפונים ומהמכתבים שלה.
 
באחד הימים פגשה שולמית חברה מהתיכון, לאחר שיחה קצרה אמרה החברה: "שולי, הצטערתי לשמוע על אביך שנפטר מהתקף לב זמן קצר לאחר שעזבת, אומרים שליבו נשבר בגלל שעזבת". "אבא שלי נפטר? לא ידעתי" אמרה ובכתה.
 
היא הבינה מדוע אביה לא ענה לה, הבינה היא גם שהיא האחראית למותו. תכף ארזה את חפציה, נסעה לישראל ומשם לכותל המערבי.
 
כשהגיעה לכותל היא ליטפה בהתרגשות את אבניו הטהורות, הניחה את ראשה והחלה לבכות על כך שציערה את אביה היקר לה מכל. היא החליטה לכתוב מכתב ולתחוב אותו בין אבני הכותל. "אבא, אם נשמתך שומעת אני מבקשת ממך אבא'לה יקר, אנא סלח לי! לא התכוונתי להכאיב לך, מבתך האוהבת לעד שולמית".
 
היא נעמדה על כיסא וניסתה לתחוב את הפתק באחד החורים, אך כל פעם הפתק נפל. היא נעמדה סמוך למחיצת הגברים וניסתה להכניס את הפתק בין אבני הכותל קצת יותר בצד של הגברים. בניסיונה לתחוב את הפתק שלה נפל פתק אחר מאבני הכותל.
 
כשהרימה את הפתק כדי להחזירו אל בין האבנים היא הבחינה כי כתוב עליו בגדול "שולמית". ליבה החל להלום בקצב, היא זיהתה שזה כתב ידו של אביה, פתחה את הפתק וקראה: "ריבונו של עולם! אנא רחם על שולמית בת רבקה, בתי הצעירה שנסעה להודו לפני חודשיים, תשמור עליה שתישאר תמיד יהודיה נאמנה, אם יכולתי הייתי רוצה לומר לה, 'שולי בתי, אני אוהב אותך, אמרתי שלעולם לא אסלח לך אך אני נשבע שאני סולח לך מכל ליבי ומתפלל להקב"ה שיחזיר אותך בתשובה שלמה' מאביך האוהב אותך מאד מאד יעקב בן דינה".
 
דמעות הציפו את עיניה של שולמית שהחליטה באותו הרגע לחזור בתשובה ובהמשך זכתה להינשא לבעל ירא שמים...
 
לעיתים עקב מעשינו אנו בטוחים שאין כבר דרך חזרה, אין מחילה וסליחה למעשינו. יש לנו לזכור שאנו בניו של מלך, גם אם חטאנו והרבינו לפשוע אנו עדיין בניו של המלך.
 
בורא עולם אומנם כועס על מעשינו, נותן לנו ייסורים כדי למרק את נשמתינו, אך לעולם לא מוותר עלינו, כי הוא אבא שלנו, ואבא לעולם לא מוותר על בניו.
 
גם אם התרחקת זה הזמן לחזור מעט אל הבית שלך, אל המקום הנכון עבורך, עשה צעד, קבל קבלה טובה, שנה דרך אחת ותיכנס לשנה החדשה קרוב יותר, מחובר יותר ועם זכויות רבות יותר...