החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

באחד הימים חלה רבי יצחק אלפאסי. הגיע הרב אל יהודי שהיה לו מרחץ בביתו. ישב הרב בביתו של היהודי ימים מספר, טבל ורחץ הרב במרחץ עד שהבריא.
בזמן שישב הרב בביתו כיבדו היהודי ועשה למענו טובות רבות.
 
בחלוף חודשים מספר ירד היהודי מנכסיו והסתבך בחובות עד שהוצרך למכור את המרחץ שלו. לשם כך היה צריך לאמוד את שווי המרחץ. פנה היהודי אל הרי"ף כדי שיכריע בעניין וזה השיבו: "לא אדון ולא אורה במרחץ הזה, לא במכר ולא בשוויו, ולא בשום דבר הקשור בו, לפי שנתהניתי ממנו..." (הרב יוסף מיגאש)
 
הרב יצחק אלפאסי נהנה מהמרחץ של היהודי ולא רצה לדון בעניין כדי שלא יטה את הדין לטובת היהודי, לפי שהייתה בו הכרת הטוב.
 
בסוף פרק "החובל" (בבא קמא צב':) כתוב: "בור ששתית ממנו, אל תשליך בו אבן" - אל תזלזל במי שעשה לך טובה, אל תגמול לו רעה תחת טובה.
אם על דברים דוממים שאין להם רגשות נאמרו הדברים, כל שכן וקל וחומר על בני אדם, המרגישים בנזק ובתועלת.
 
אין אדם שלא עשה פעם לחברו איזו טובה, את הטובה הזו צריך הוא למסגר ולתלות מול פניו כדי שיזכור אותה ויחזיר לחברו טובה וחלילה לא יגמול איתו רעה.
 
כמובן שהדבר אינו פשוט, לו יצוייר שאותו אדם פגע בך לאחר מכן, כיצד יהיה ניתן לגמול לו טובה ולא ל"מחוק" אותו מעל פני האדמה?
 
התשובה נעוצה במידת האמונה שלך, אם הנך מאמין שכול נזק שחלילה מגיע אליך הוא מידו השלוחה של הבורא יהיה לך קל יותר לקבל את הדברים, להעביר, להבליג ולהבליט את הטוב שקיבלת בעבר מחברך.
 
כך הדברים במי שקיבל הנאה מבשר ודם, כל שכן וקל וחומר ממי שקיבל ודאי הנאה מבורא עולם, שממנו נשפע הטוב הגמור, שראוי להודות לו הודאה גמורה, ולא יקניט אותו על כישלונותיו, לא יכעס עליו כשכואב ופחות טוב.
כי ממנו יוצא כל הטוב, הטוב הזה לפעמים נראה לנו אסון טבע, אבל הוא ההצלה שלנו...
 
נשתדל לגמול טובה תחת טובה, נזכור שיש אנשים עם רגשות סביבנו, נמעיט את הפגיעה בהם, נרבה את התמיכה בהם ונזכה לטוב הכל-כך נחוץ לנו מבורא עולם...