החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 בשנת תרצ"ו הופגזה העיר העתיקה. אזעקות נשמעו למרחקים, כל בני ישיבת "פורת יוסף" ירדו למקלט עקב המצב הביטחוני החמור.
 
לאחר בדיקה שנערכה בין כל התלמידים גילו שהבחור רבי עובדיה יוסף לא נמצא ולא ירד למקלט. בשל הסכנה יצאו לחפשו. לאחר דקות מספר של חיפושים מצאו את רבי עובדיה רכון על ספריו במקומו הקבוע, לא נע ולא זע כאילו כלום לא קרה, אין מלחמה, אין אזעקות.
 
פנו אל הרב וביקשו ממנו לרדת למקלט, מפני הסכנה. הרב, מרוב שקידתו בלימוד נראה כאחד שניעור כעת משנתו, ותמה: "מי אמר לכם שיש מלחמה? איפה מלחמה?!" תמהו חבריו לדבריו, ושאלוהו: "האם לא שמעת אזעקה, פגזים והפצצות?!"
"לא, לא שמעתי מאומה, הייתי שקוע בלימוד" ('מלך ביופיו')
 
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו', ג') - רש"י מפרש: "אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה".
 
כל אחד משתדל ללמוד תורה כפי יכולתו, אחד המרבה ואחד הממעיט.
 
אך האם אנו באמת עמלים בתורה ושקועים בה? האם אנו לומדים תורה בריכוז כמו שאנו מרוכזים במשחק חשוב, בלימוד התואר, או כשאנו לומדים והראש שלנו טרוד בדברים אחרים? האם אנו מציצים בטלפון מידי פעם, קמים כל רגע להכין שתיה, בודקים מה קורה בעולם, או באמת מקדישים דקות מספר ללימוד נטול מסיחים?
 
התורה היא מרכז חייו של היהודי, בכל פעולה בחייו ישנו סדר המושתת על עדני התורה, מהשכמתו בבוקר עד שנופל על משכבו בלילה - סדר נעילת נעליים, רחיצת הגוף, אכילה, דרך ארץ ועוד.
 
אם התורה היא מרכז חיינו צריכים אנו להעמיד אותה במרכז, לתת לה את המקום הראוי לה, ללמוד וללמד, לשמור, לעשות ולקיים אותה.
 
התורה מיישרת ומעדנת את האדם, אך לא די בזה, אומר הזוהר הקדוש: "כמה חביבה התורה לפני הקב"ה מכול המצוות והמעשים הטובים, שכול מי שמשתדל ועוסק בתורה הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, בורא עולם מקשיב לכול מילה ומילה שמוציא מפיו, ולא עוזב אותו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (בשלח)
 
יש לנו תורת אלוקים, תורה שכתבה בורא העולמות, נעמיד אותה במרכז, היא חיינו, היא אורך ימינו, איתה נגיע רחוק, בלעדיה... כנראה שלא נזוז בכלל...