החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 באחד הימים האדמו"ר רבי חיים מקאסוב, בעל ה"תורת חיים" שלח שוחט לעיר הסמוכה. באותה העיר התגוררו מספר אנשים שהתנגדו לרבי מקאסוב. כשהגיע השוחט נעמד אחד האנשים וגידף את הרבי: "אין אנו מחוייבים לשמוע בקולו של רבי חיים מקאסוב, וכי הוא הבעל הבית כאן?!"
 
בשבת בבוקר, לפני קריאת התורה, עלה אחד מחסידי קאסוב על הבימה, והכריז בקול גדול שאסור להתחיל בקריאת התורה עד שהחצוף שביזה את הרבי מקאסוב ייצא מבית הכנסת.
 
בצאת השבת מסר אותו חצוף את החסיד לערכאות משפטיות על שביזה אותו ברבים. פסקו השופטים על החסיד חודש מאסר.
 
כשיצא מהמאסר בא החסיד בבהלה אל רבו, בעל ה"תורת חיים", וסיפר לו את כל המאורע, על מסירות נפשו למען כבוד הרבי ועונש המאסר שנגזר עליו.
 
אמר לו הרבי: "אני במקום השופטים הייתי דן אותך לשלושה חודשי מאסר!
אתה הרגת את הנפש בזמן שביזית אותו ברבים לפני קריאת התורה, וחז"ל (בבא מציעא נה':) אמרו: 'שהמלבין פני חברו כאילו שופך דמים!'" ('אדרבא')
 
יש פעמים בהן אנו חושבים לעשות מצווה, להגן על הרב שלנו, על הורינו ומשפחתנו ובד בבד מבזים את האחר, שופכים את דמו בחושבנו שהמעשה שלנו מוצדק.
 
אדם השומע ביזיון תלמידי חכמים צריך להוכיח, אסור לו לעמוד מנגד, אך אין הדבר מתיר לו לבזות את המבזה ברבים. המעשה הזה חמור יותר ממעשה ביזיון תלמיד החכם.
 
הרבי מקאסוב מלמד אותנו שכול יהודי הוא בן של מלך, אין לנו רשות לבזותו ולהכלימו לעיניי כל גם אם אנו כל-כך צודקים, גם אם הוא ראוי לכך.
 
נשמור את העצבים שלנו בבטן, לא נשלוף את הלשון המחודדת שלנו ונחריב עימה עולמות בדמוי אנשים. הלשון שלך היא כמו תער, אל תפצע בה אנשים אלא תקלף איתה את שכבות העצבות והתסכול של בני האדם, תהיה המרפא ולא הפוצע, המלטף ולא הדוקר, האוהב ולא האויב...
 
באמצעות הלשון שלך תוכל להביא את עצמך לחיי נצח ועם אותה הלשון תוכל חלילה לחפור לך בור עמוק וחשוך.
 
בורא עולם ברא לך לשון רכה ולא סכין חדה, השתמש בה בחכמה והיא תביא אותך למקומות היפים ביותר הקיימים בעולם הזה ובעולם הבא...