החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

רות המואביה יצאה בשליחות חמותה נעומי ללקוט שיבולים שנשכחו בשדה בועז. בערב, כששבה אל בית חמותה היא חבטה בשיבולים והוציאה את הגרעינים.

"וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים" (רות ב, יז')

כשחזרה רות עם גרעיני השעורים אל בית חמותה ראתה נעומי את כמות השיבולים שליקטה.

שואל בעל ה"נחלת יוסף": "וכי נעומי ראתה את מה שרות ליקטה? את השיבולים? הרי ראתה היא רק את גרעיני השיבולים ולא את השיבולים עצמם, מדוע מספרת לנו מגילת רות שנעומי ראתה את מה שליקטה ולא מה שבעצם הביאה?"

והוא משיב: "נעומי באמת ראתה את גרעיני השעורים שבידיה של רות, אך ראייתה הייתה עמוקה יותר, היא חשבה לעצמה - אם זה מה שיש בידיה של רות כמה היה לה שיבולים לפני? אם זה הנטו שיצא לה אני יכולה להבין כמה ברוטו היה לה. אני יכולה לראות את המאמץ שהשקיעה, את הקושי שעברה..."

פעמים רבות אנו רואים רק את התוצאה, רק דבר מוגמר ומושלם, אין אנו רואים את התהליך שהיה לפני.

אדם מגיע לביתו, רואה בית נקי וסיר מונח על הגז, הוא לא באמת יודע מה עברה האישה כדי להכין את המאכל. בשבילו זהו עוד סיר אוכל.

אישה מקבלת לידה את ה"יומית" שהביא בעלה ואינה מצליחה להבין כמה קושי וזיעה טמונים בידיים שלה.

כדי להיות בעלי הכרת הטוב, בעלי הודיה על מה שעושים עבורנו צריכים אנו להיות בעלי ראייה שונה מעט, לנסות להבין את העמל שהיה לפני שקיבלנו את העזרה, את הקושי שנגרם לפני הטובה שקיבלנו.

כשנהיה בעלי ראייה הקפית כזו נוכל להכיר טובה ותודה על דברים קטנים שעשו עימנו, אנו לא נביט רק על מה שקיבלנו, אנו נראה את התהליך שהיה לפני, את הקושי ומסירות הנפש.

גם בורא עולם נותן לך רגע רגע נשימה, בשבילך זו רק עוד נשימה, אבל כדי שתנשום נשימה אחת הגוף שלך צריך לעשות פעולות רבות. אתה לא רואה זאת לכן ההערכה שלך קטנה ממה שהיית צריך להעריך.

לו רק נביט לעומק אנו נודה יותר, נעריך יותר ונכיר טובה יותר... לאישה, לבעל, לסביבה... ולבורא עולם...