החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בקוטב הצפוני התגוררו יחד אב ובנו. גידל האב את בנו בחום ועם אהבה גדולה, יצא לעבוד ופרנס את בנו בכבוד. חלפו השנים והאב הזדקן, בנו יצא לעבודה בקור המקפיא והביא פרנסה לביתם. לשניים נותר מעיל אחד.

פנה הבן לאביו ואמר: "אבא, אני יוצא מידי בוקר לעבודה בקור המקפיא, מן הראוי שאני אקבל את המעיל".
השיב לו אביו: "אני זקן, הקור חודר לעצמותיי, מן הראוי שאני אלבש את המעיל".

הויכוח ארך שבועות רבים עד שהחליטו השניים ללכת אל הרב. שטחו השניים את טענותיהם בפני הרב וזה השיבם: "באמת טענותיכם מוצדקות, ההחלטה קשה, תנו לי מספר ימים ואתן לכם תשובה".

בזמן ההמתנה לתשובת הרב אמר האב לעצמו: "באמת בני יוצא לעבודה הקשה בקור העז, הוא צודק, המעיל מגיע לו".
הבן חשב לעצמו: "באמת אבא צודק, הוא השקיע בי כל ימיו, עכשיו כשהוא זקוק מגיע שאוותר ואתן לו את המעיל".

בדרכם אל הרב אמר הבן לאביו: "אבא, אתה צודק, אני מוותר, קח אתה את המעיל".
השיב האב לבנו: "לא בני, אתה צודק, קח את המעיל אתה". כך המשיכו השניים להתווכח עד שהגיעו לרב.

כשנכנסו אל חדרו אמר להם הרב: "מצאתי פתרון לבעייתכם".
עצרו השניים את הרב ושטחו בפניו את טענותיהם החדשות.

כששמע זאת הרב אמר לשניהם: "חכו מספר רגעים". יצא הרב מהחדר, חזר עם מעיל פרווה חדש ואמר: "עכשיו לא תהיה לכם בעיה, יש לכל אחד מעיל".

שמחו השניים מהמחווה אך תמהו: "מדוע אם כך כבוד הרב לא הבאת לנו את המעיל בפעם הראשונה כשבאנו אליך?"
השיב להם הרב: "כשבאתם אליי בפעם הראשונה כל אחד מכם חשב על עצמו ולא על חברו, לכן לא עלתה בדעתי לתת לכם את המעיל שלי, אך כששניכם חשבתם על האחר, ויתרתם על שלכם לטובת האחר, הכנסתם בי רצון לוותר על שלי לטובתכם..."

מתי אדם מוותר משלו לטובת חברו? כשהוא רואה שחסרון חברו גדול מחסרונו.

אך לא תמיד כך הדברים, לוותר מעצמך לטובת חברך, לתת משלך לאחר, לא תמיד פשוט. אדם שומר על רכושו, רגשותיו ורצונותיו לעצמו וקשה לו לשחרר אותם לרעהו.

כשאתה מוותר לאחר, בעצם המעשה שלך אתה גורם לאחרים ללמוד ממך ולוותר משלהם, אתה יוצר חברה רכה יותר, מתפשרת ולא אחוזת אמוק ברדיפה אחר האני העצמי שלה.

בכל יום בורא עולם מוותר לנו על מעשינו, מחייה אותנו גם כשאנו ממרים את פיו, מחכה לנו עוד יום, עוד שבוע, עוד שנה ולעיתים עשורים שלמים כדי שנחזור אליו.

אריכות אפיים כזו יש רק לבורא עולם. אנו הקטנים יכולים מעט לקחת ממנו, לוותר לאחר, לתת יותר מעצמנו.

אל לך לדאוג, אם ויתרת לאחר לא איבדת או הפסדת מאומה, בורא עולם ישלים חסרונך ויתן לך פי כמה וכמה. שהרי בסופו של יום מי שנתן לך ימשיך לתת לך, ועל מה שויתרת לחברך בין בעבודה בין בבית תקבל תשורה רבה יותר לעתיד לבוא...