החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

באחד הימים הגיע אורח לעיר קרקוב והתארח באכסניה ללא מטרות רווח של הקהילה. לאחר שהניח את חפציו הלך אל גבאי החברא קדישא.

"מה רצונך?", שאל הגבאי את האורח.
"ברצוני לרכוש חלקת קבר ליד ה'מגלה עמוקות'".
"מה אמרת?!" קפץ הגבאי בבהלה והאורח חזר על דבריו.

הגבאי הביט באורח בתדהמה מהולה בבוז. כיצד מעז ההלך הזה להעלות על דעתו להיטמן לצד רבם הנערץ של יהודי קרקוב, שעל מצבתו נכתב: "פה נטמן איש קדוש מן הקדמונים, גילה עמוקות, רזין ומטמונים, הוא שאומרים עליו שדיבר עם אליהו פנים אל פנים"?

"לא בא בחשבון", פטר את האורח. "אנא, אני מפציר בך!" התחנן האורח, "אתן את כל כספי עבור חלקת הקבר הזאת" אמר האיש.

הגבאי החל לאבד את סבלנותו. "בסדר, תן לי אלף זהובים ואמכור לך את חלקת הקבר", בכך היה בטוח כי ייפטר מן הטרדן.

האורח לא השתהה לרגע. הוא פשפש בתיקו, הוציא ממנו ערימת זהובים והחל למנותם בנחת אל מול עיניו הנפערות של הגבאי. "הנה לך", אמר האורח.

הביט הגבאי בכסף, נטל נוצה, טבלהּ בדיו, כתב שטר מכירה והעניק אותו לאורח, שנראה עתה מאושר מאין כמותו.

כשיצא האורח ובידו המסמך החשוב הרהר בליבו הגבאי אם לא חילל את קדושת הרב "מגלה עמוקות" בהשכינו לצידו אורח זר, אך מיד התנחם במחשבה שהאיש נראה צעיר ובריא, ועד שתבוא עיתו יעברו מים רבים בנהר.

בבוקר שלמחרת נוצרה התקהלות באכסנייה. "אורח נפטר", עדכנו הסקרנים זה את זה. הנפטר היה האורח שרק אתמול קנה את חלקת הקבר.

מאחר שלא היו לו קרובים מיהרו אנשי החברא קדישא לקבור את הנפטר בחלקת העניים שביירכתי בית העלמין. "עם כל הכבוד לשטר המכירה", חשב הגבאי, "לא נכון יהיה לכבד את ההתחייבות, מפני כבודו של בעל ה"מגלה עמוקות".

מצפונו לא ייסר אותו, והוא לא התקשה לעלות על יצועו באותו לילה. אלא ששנתו לא ערבה לו. דמות מוכרת באה אליו בחלום והזמינה אותו לדין תורה. "קניתי את החלקה הסמוכה ל'מגלה עמוקות', עליך לקבור אותי שם!" הזהירו האיש.

הגבאי התעורר נסער, אך החליט שלא להתרגש מהחלום. אלא שבלילה הבא נשנה החלום, ושולש בשלישי. העניין החל להטריד את הגבאי. "אולי יש דברים בגו" תהה.

בלב כבד פנה אל יורשו של ה"מגלה עמוקות" על כס הרבנות, רבי יואל איסרליש – בעל ה"בית חדש".

האזין הב"ח לדברי הגבאי בכובד-ראש ושקל את הדברים. יש כאן שטר מכירה חוקי לחלוטין, אך כיצד אפשר לקבור אדם פשוט וזר סמוך לצדיק יסוד עולם?!

בסופו של דבר אמר הב"ח: "אם ראוי האורח להיקבר בסמוך ל'מגלה עמוקות' – לכן בית-הדין פוסק שיש לו רשות להעביר את עצמו לשם!"

פסק-הדין הזה הותיר את אנשי החברא קדישא נרעשים ונרגשים. לנפטר ניתנת רשות להזיז את קברו שלו. לא היה כדבר הזה!

במתח רב ציפו לבוקר המחרת, ומיד עלו לבית העלמין. כשהגיעו לחלקת הקבר של ה"מגלה עמוקות" הסתמרו אנשי החברא קדישא – תלולית עפר חדשה התגבהה סמוך לקברו של הצדיק. בברכיים כושלות מיהרו לקצה בית העלמין וחפרו בקברו של האורח. פניהם החווירו כסיד כשמצאו אותו ריק.

כעת הבינו כי האורח המוזר לא היה אלא צדיק נסתר. הם מיהרו להקים מצבה חדשה על קברו, והואיל ושם הנפטר נותר בגדר תעלומה כתבו "יגיד עליו רעו".
(הסיפור נכתב בפנקס החברא קדישא של קרקוב ופורסם בהקדמת הספר 'מגלה עמוקות')

אנשים רבים נמצאים סביבנו, לא תמיד אנו מכירים אותם ואת מעלתם, לעיתים אנו בוחנים אותם לפי מראיהם וטועים, מסתכלים על החיצוניות ולא מגלים את רזי ליבם, את סודות מעלתם ומידותיהם.

לפני שאתה שופט מישהו על פי מראהו, נסה לגלות את תוכנו, יתכן ועומד מולך אדם משכמו ומעלה, מלא בטוב ואהבת חסד.

אל תתן למראה החיצוני להטעות אותך, לא הבגד קובע ולא השיער מתריע על האדם העומד מולך, אלא מה שבתוכו, ובכל אחד יש אוצרות חבויים.

אהוב כל אדם באשר הוא, כמו שלך יש חסרונות כך יש לכל אדם, תפקידך להבליט את הטוב, להעריך את יתרונותיו ולכבדו ככל שניתן. אם תעשה זאת, תגלה אנשים טובים סביבך ותקבל ודאי שפע מאביהם שישפיע גם עליך... בנו היקר...