החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מעשה שהיה.
ברוסיה, לפני המלחמה, חי יהודי עשיר מופלג בשם דיוויס. הוא “החזיק” בכספו את כל עולם הישיבות בליטא, ברוסיה ובפולניה. כל ראשי הישיבות, הגדולים והמפורסמים ביותר, היו פוקדים את מעונו ואף מתאכסנים בו. אחרי המלחמה הוא נותר עני ואביון. הבולשביקים, הקומוניסטים, לקחו ממנו את הכל. הוא הגיע לירושלים בערום ובחוסר כל, וכך נפטר.
 
אבל היו לו שני חתנים, גדולי תורה, האחד היה ראש ישיבת טעלז, והשני הרב של טעלז. הוא נהג לומר: “מכל רכושי הרב נותרו לי שני יהלומים”, כשהוא מתכוון בדבריו לשני חתניו.
במה זכה אותו אדם לשני חתנים כה מופלגים? כמובן שהיו לו זכויות עצומות של החזקת תורה, אולם למעשה היתה כאן סיבה נוספת.
 
פעם אחת רבי אלחנן וסרמן זצ”ל הגיע למעונו של דיוויס כדי לבקש את תמיכתו. היה זה ביום חורפי, והדרכים היו מלאות בבוץ. נעליו ובגדיו של רבי אלחנן התלכלכו מהבוץ, והוא הרהר לעצמו כיצד יוכל להיכנס לביתו של העשיר, והלוא ילכלך את השטיחים היקרים ואת הכיסאות המרופדים.
 
רבי אלחנן הכיר היטב את מבואות הבית, וידע כי יש אפשרות להיכנס אליו גם דרך המטבח, שם אין שטיחים, ושם יוכל העשיר לקבל את פניו. וכי רק בסלון יכול העשיר להעלות את תרומתו, ולא במטבח?
 
הוא דפק על דלת המטבח ושתי ילדות קטנות פתחו לו את הדלת. הן הכירו אותו, ומיהרו לבשר לאביהן: “ר’ אלחנן הגיע”!
הן הכירו את אביהן, וידעו שביום בו ר’ אלחנן מגיע אליו, נהיה לו יום “שמחת תורה”.
רבי אלחנן ביקש מהן למסור לאביהן כי היות והוא מלוכלך בבוץ, הוא לא הרשה לעצמו להיכנס דרך הסלון, שמא ילכלך את הריהוט היקר שיש בו, וכי הוא ממתין לו בדלת המטבח.
 
כשדייויס שמע את הדברים מפי בנותיו, הוא נהיה חיוור כמו סיד. רץ למטבח ופרץ בבכי. רבי אלחנן לא הבין מה קורה פה: תמיד הלה מקבל אותו בסבר פנים יפות, בשמחה, ואילו הפעם? מה קרה? הוא פנה לדייויס ושאל: “שמא צרה התרגשה ובאה לביתך? ספר נא לי!”
 
ודייויס פתח את פיו, כשבכיו מתגבר מרגע לרגע: “רב’ה, מה עשיתי לך? מה פשעי ומה חטאתי שככה הרב’ה מתנהג כלפי? למה מגיע לי שהרב’ה מקלקל את הבנות שלי?”
רבי אלחנן לא הבין מה הלה שָׂח: “מקלקל את הבנות שלך? הרי איני מכירן כלל!”
 
“אסביר לרב את כוונתי. אני עסוק מבוקר ועד ערב עם זהב וכסף. עם יהלומים ותכשיטים. כל היום אני עסוק עם סוחרים. כל יומי, מתחילתו ועד סופו, הוא ביזנעס. הבנות שלי רואות את כל זה. חשש כבד ממלא את לבי: מה פתאום שהן תסכמנה להתחתן עם תלמידי חכמים? הלוא הן לא רואות בבית, כמעט, כל זֵכֶר לתלמוד תורה?  לצערי הרב, לא נותר לי זמן במשך היום ללמוד תורה.
“התקווה היחידה שנותרה בלבי היא, שהן רואות את אביהן מכבד בכל לבו ונפשו תלמידי חכמים, מארח אותם ומעניק להם מממונו – זה מלמד אותן כי גם אביהן מייקר את התורה מכל הכסף והזהב.
 
“כעת הרב בא לביתי, ומספר לבנותיי כי הוא לא מעוניין ללכלך בבוץ את הסלון ולכן הוא עומד בכניסה הצדדית של הבית. מה הן לומדות מזה? שהשטיחים יותר יקרים מהתורה, שהכורסאות חשובות יותר מראש הישיבה! בשביל לשמור על ניקיון השטיחים אפשר להעמיד את רבי אלחנן בדלת הצדדית של המטבח, ולא להכניסו בדרך כבוד הביתה! אוי ואבוי לחינוך שכזה!
 
“ומה ברצונך שאעשה כעת?”, שאל אותו ר’ אלחנן.
 
“הרב! תן לי את ידך ובא ונכנס דרך הכניסה הראשית. ניכנס ונשב בסלון. רצוני שתדרוך, עם הבוץ שלרגליך, על השטיחים, תלכלך אותם, תשב על הכורסאות, תלכלך גם אותן, שהכל יתלכלך! או אז הן תדענה מה עיקר ומה טפל. כך יִכָּנֵס להן לעצמות שהתורה, שרבי אלחנן, יותר חשובים מכל הבלי העולם הזה”.
 
ועל כן זכה שבנותיו זכו חתנים גדולים מפורסמים בגדלותם ובעולם התורה.