שבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 
נתינת חגורה או גומי במכנס
מותר לתת חגורה במכנס חדש, אפילו שאינו יכול ללובשו בלי החגורה, ואין בזה משום מתקן כלי כלל. אולם אין להשחיל גומי בפנים הבגד [כבגד תחתון, מכנס לילדים עם גומי, חצאית וכיוצא.] 

 

משום שבהשחלת גומי יש טורח ואינו עובר אלא על ידי סיכת בטחון וכיוצא, ונראה כמתקן. ואולם, אף אם היה הנקב רחב ונכנס הגומי בקלות, עדיין אין להשחילו, שמא יקשור בסופו קשר של קיימא, כפי שהרגילות לקושרו. גם מאחר שמבטלו שם, יש בזה תיקון כלי. אבל במכנס רגיל, מותר לתת חגורה, שאינו מבטלה שם ועשוי להכניסה ולהוציאה. וגם אם היה מבטלה, כיון שיש על החגורה שם כלי, הרי זה כנותן כלי בכלי. וכמו שמותר לתת קנה חלול או ברז בנקב שבחבית יין, כדי להוציא היין, אף שלא היו הקנה והברז בחבית מעולם (סימן שיד ס''ב) . (בית יוסף ס''ס שיז. ה''ע ד רכח. שבת ה עח) 


שרוך בנעל חדשה
מותר להשחיל שרוך חדש אפילו בנעל חדשה. שכיון שהשרוך נכנס לנקב בקלות ללא טורח, שסביב הנקב יש טבעת ברזל או שהנקב רחב, אין בזה איסור מתקן כלי. ואף אם מבטל שם את השרוך, מותר, כיון שיש עליו שם כלי וכנ''ל, וכל שכן אם דעתו להוציאו במוצאי שבת. (קצות השלחן ושכן דעת הגר''ז, מגן אברהם וחיי אדם. תורת שבת, מהר''י שטייף ראב''ד בודפסט, באר משה שטרן, מים חיים, בצל החכמה, יצחק ירנן ועוד. וכתב בשו''ת שרגא המאיר שאין צורך להחמיר בזה. ה''ע ד רכט. שבת ה עח) 


החזרת אבזם בחגורה
רצועת חגורה שנשמטה מהאבזם, מותר לתוחבה שוב באבזם. (כמבואר לעיל, ועיין שיז ס''ב) 


הצרת מידת כובע
כובע שהוא רחב יותר ממידת הראש, מותר לתת נייר מבפנים, כדי לצמצם את חלל רחבו ולהתאימו למידת הראש. (ה''ע ד רסד) 


כובע שהתקמט
כובע שהתקמט, מותר ליישרו ולהחזירו למצבו הקודם, ואין בזה משום מתקן כלי. (שבת ה שנא) 

 

קיפול טלית גדול
מותר לקפל את הטלית שלא כסדר קיפולה הרגיל. והמקילים לקפלה כסדר קיפולה הרגיל, אפילו לצורך השבת הבאה, יש להם על מה לסמוך. ובכל אופן ישים לב שהטלית תהיה מונחת יפה ולא זרוקה ומזולזלת, שאין זה מכבוד המצוה. (שבת ה שמג. ועיין שו''ת נזר כהן (חלק א סימן יג) להרה''ג זמיר כהן שליט''א) 


פתיחת כיס חליפה
כיס שבחליפה, שדרך החייטים לתופרו בעת הכנת החליפה, אסור לקורעו, שנמצא שגומר את עשיית הכלי בשבת, ויש בזה משום מלאכת מכה בפטיש. 

 

כתב רבנו אברהם בן הרמב''ם: ''דרך החייטים כשגומרים את הבגד ומתקנים בית הצוואר שלו שיהיה ראוי ללבישה, מושיב החייט המטלית שחתכה ממקום בית הצוואר על בית הצוואר, ותופרה תפירת עראי, כדי שיהיה היכר לבגד הזה שהוא חדש, ושלא לבשו אדם מעולם. וכשירצה בעל הבגד ללובשו, מסיר אותם החוטים שתפר בהם את המטלית ולובשו. ועל זה חייב חטאת, מפני שחיבורו יפה, שכן דרך כל החייטים לעשות כן, אבל בחבית של חרס שסתם את המכסה בטיט, אין חיבורה חיבור גמור אלא אם כן נשרף בכבשן שיהיה כולו כגוף שווה''. (שבת ה עא) 


הפרדת זוג גרביים מחוברות
מותר לקרוע בשבת את החוט המחבר בין שתי גרביים חדשות, שאין התפירה לקיום אלא זמנית עד שילבשן. (שמירת שבת כהלכתה, להורות נתן ועוד. שבת ה עד) 
ולכאורה, מה ההבדל בין פתיחת זוג גרביים שהתפירה היא זמנית, לפתיחת כיס שבחליפה שגם שם התפירה היא זמנית? ואפשר לבאר שלגבי כיס, כיון שכך דרך החייט לתפור את הכיס לצורך תפירת הבגד כהוגן, על כן כשפותח את הכיס, הרי זה גמר מלאכת הבגד שנעשה הכיס ראוי לשימוש. וכן בבית הצוואר הנ''ל שדרך החייטים לסוגרו, אזי כשפותחו הרי זה גמר מלאכת הבגד שיוכל להשתמש בחלוק. לא כן בגרביים, שהן שתי בגדים גמורים, וכל תפירתן היא רק כדי לחברן יחד שלא יפרדו עד שימכרם, ודומה לחולצה ומכנס התפורים יחד כדי למוכרם, שמותר לפותחם ואין זה גמר מלאכה, וכמו שמותר לפתוח זוג נעליים שתפרם המוכר יחד עד שיקנום.