שבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 
הגדרת המלאכה
הבונה בנין או אוהל קבוע, חייב משום בונה. וכן המחזיר דלת בית או חלון למקומם, עובר משום בונה. והמוציא דלת בית או חלון, עובר משום סותר. [ובמקרה שחם מאוד, רשאי לומר לגוי להוציא את החלונות ממקומם, כיון שיש אומרים שחלונות שלנו שנוח להוציאם, אין בהוצאתם איסור תורה.] (סימן שח ס''ט. שבת ה רפג) 

 

תקיעת מסמר
התוקע מסמר בקיר, חייב משום בונה, כיון שהמסמר נעשה כחלק מהקיר, והרי זה כתוספת בבנין. ומכל מקום מותר לתלות תמונה על מסמר הקבוע בקיר. (שיג ט. ב שמו) 


חופר בבית
החופר ברצפת ביתו גומה קטנה, כדי להשתמש בה להניח מעות או שאר חפצים, הרי הוא עובר על תולדת בונה. (שבת ד לג, שבת ה רעז) 
מותר לילדים לשחק בגולות על גבי קרקע מרוצפת, אבל לא על גבי עפר, שמא יחפרו או ישוו גומות בעפר, ויעברו משום בונה. (ביאור הלכה סימן שלז ס''ב. ה''ע ד רמא) 


החזרת מזוזה למקומה
מזוזה שנפלה ממקומה, מותר להחזירה לבית המזוזה או לחפירה בכותל שהיתה בו. ואין זה דומה לדלת בית או למסמר שאסור להחזירם, הואיל והם בטלים ונחשבים כחלק מהבית, אבל מזוזה היא קדושה ואינה בטלה להיחשב כחלק מהבית. וכמו כן, אין כאן איסור משום מתקן במה שמכשיר את הבית להיכנס בו, מפני שבשבת אין איסור לדור בבית שאין בו מזוזה, הואיל ואינו יכול לקובעה. גם אין המזוזה מוקצה, כיון שאפשר ללמוד ממנה דיני מזוזה. (שבת ג י) 


כיסויי בורות
מכסה של בור שיש לו ידית או שחקוק בו בית אחיזה, מותר לפותחו ולסוגרו. אבל בלאו הכי, אסור אפילו להזיז את המכסה, [לפי שהוא ''מוקצה מחמת גופו'' כדלהלן]. ופשוט שאם הבור פתוח ויש חשש שיפלו בו, חייבים לכסותו בכל אופן. (ב שע, שעב) 


פתיחת תיבה או חדר נעולים
תיבה או חדר נעולים ויש בהם מאכלים של שבת, ואבד המפתח, מותר לשבור את המנעול או התיבה והדלת. ואם יש שם גוי, ישבור על ידי גוי. ואין בזה איסור סותר, כיון שלא אסרה תורה מלאכת סותר אלא על מנת לבנות, שאז הוא מתקן בסתירה זו, אבל במקרה זה ששובר את התיבה או המנעול, הוא מקלקל ואיסורו מדרבנן, ולצורך שבת לא אסרו. (שבת ה רצד) 


קליעת צמה
אסור לקלוע צמה בשיער או להתירה, משום שדומה לבונה וסותר. (סימן שג סעיף כו) 


קרם או התזת ספריי על שיער
אסור לתת קרם שיער או להתיז ספריי על שיער, כדי לחזק ולשמר את עמידת התסרוקת, משום שדומה לבונה. (שבת ה יד) כתב הריב''ש: פוקסת שאסרו, היינו אחר שראש הנערות סרוק יפה ואין בו חשש של השרת שערות, רוחצות המסרק בשמן טרוף במים, ומעבירות המסרק על ראשן להדביק השערות זו בזו ולהשכיבן על הראש, שזה דומה לבנין. (ביאור הלכה ס''ס שג)