הלכות שבת - דיני אוהל עראי ומחיצה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

אוהל ופריסת וילון
אסור לעשות אוהל עראי, דהיינו לעשות גג כדי להגן עליו מפני החמה או הגשמים וכיוצא. אבל מחיצה בלבד ללא גג, מותר לעשותה. ולכן מותר לפרוס וילון לצניעות בין גברים לנשים, או בפתח החדר וכיוצא. וכמו כן, אם הוצרך לעשיית צרכיו, ויש בחדר ספרי קודש[כגון זקן הישן בסוכה] או נר דלוק, מותר לפרוס וילון כנגד הספרים והנר, כי אין המחיצה באה אלא לצניעות בלבד. וכתב הגר''ח בן עטר בספרו ראשון לציון: דעת המחמיר בזה, אין לה יסוד בגמרא, ודעת הרי''ף והרמב''ם והרמב''ן והרשב''א והר''ן להתיר, ולא מצאנו מי שחולק עליהם. ומה לנו לחוש לדעת המחמיר נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שמפורש בש''ס כמותם, ולכן אנו מורים להתיר. (סימן שטו ס''א. שבת ה רפא, שיד. חזו''ע סוכות קלא) 

ואולם, אסור לעשות ''מחיצה מתֶרֶת'', דהיינו מחיצה הבאה להתיר ולהכשיר דבר מסויים, כגון: אם היו לסוכה שתי דפנות, אסור להעמיד מחיצה שלישית כדי להכשיר את הסוכה. (סימן שטו ס''א. שבת ה רפ, רפא) 


תוספת על אוהל או מחיצה
אוהל גג שהיה מאהיל ברוחב טפח [8 ס''מ] קודם השבת, מותר בשבת להמשיך לפותחו עוד, או לפרוס עליו סדין נוסף, כיון שהוספה על אוהל עראי מותרת. וכן מותר להמשיך מחיצה הבאה להתיר, כשהיתה פתוחה טפח [מהר''ם. ובצירוף דעת רש''י שאפילו מחיצה המתרת, מותר לעשותה]. ולכן מותר להוסיף על הדופן השלישי כדי להכשיר את הסוכה. וכן אם נפל מהסכך ונשאר טפח ממנו, מותר לתת את הסכך ולהכשיר את הסוכה. (סימן שטו ס''ב. שבת ה רצט, ש) 


טפח פתוח
טפח זה שצריך להיות פתוח קודם השבת, הוא חוץ מרוחב הכריכה והליפוף של הסדין. דהיינו שאם יש סדין כרוך ומגולגל שפותחים אותו להאהיל, והכריכה היא ברוחב טפח, אין הכריכה נחשבת כגג פתוח טפח, לפי שאין בו שום היכר של אוהל. אבל אם הסדין אינו כרוך ומגולגל אלא מכווץ קמטים קמטים ברוחב טפח, מותר להוסיף עליו, כי יש בו היכר של אוהל פתוח [כי מצוי שהמחיצה מכווצת, כמו בוילון פרוס או בגגון של עגלה שפתוח מעט, ויש בהם כיווצים].(מהריק''ש, מעט מים. שבת ה שב) 


עריסה ועגלת תינוק
אסור לפרוס סדין על עריסת תינוק, כדי להגן עליו מפני החמה או זבובים, אלא אם כן היה פרוס טפח מערב שבת. וכן גגון המחובר לעגלת תינוק, יפתחוהו טפח מערב שבת. ובגגון שיש בכיווציו וקמטיו רוחב טפח, מותר להמשיך לפותחו או לפרוס ניילון על העגלה מפני הגשמים, כנ''ל. (שבת ה שב) 


אופן היתר עשיית גג בשבת
חוטים או קנים הסמוכים זה לזה בפחות משלושה טפחים [24 ס''מ], נחשב הדבר כאילו אין ריווח ביניהם, וממילא יש כאן אוהל [שקבלה בידינו הלכה למשה מסיני: ''שלושה טפחים, כלבוד [כמחובר]דמי [דומה]'', דהיינו, כשהמרחק בין קנה לקנה או בין חוט לחוט פחות מ-ג' טפחים, נחשב הכל כדבר אחד שלם, וכאילו אין ריווח ביניהם כלל.] ומותר לפרוס או להוסיף עליהם סדין, ככל תוספת אוהל שמותרת. (סימן שטו ס''ב. שבת ה שא) 
ולפי האמור, הנצרך להצל מפני החמה, רשאי למתוח שני חוטים כשפחות מ-ג' טפחים ביניהם, ועליהם יתן סדין לתוספת אוהל. כי בנתינת החוטים אין איסור, שהרי לא עשה שום אוהל [ולא אומרים לבוד להחמיר ולהחשיב זאת כאוהל]. ופריסת הסדין לאחר מכן, היא רק תוספת אוהל. (תוספות, הרא''ש, הרש''ל, יד אליהו מלובלין, מהרש''ם ושכן דעת הרמב''ם, יוקח נא, בנין ציון ועוד. שבת ה שא) והיתר זה שייך גם במקרה שנפל הסכך מהסוכה ביום טוב או בשבת של סוכות, כמבואר בחוברת ''חג הסוכות בהלכה ובאגדה''. 


סתירת אוהל
אסור לסתור אוהל בשבת. על כן, אם הוצרך לקפל את הסדין המצל או את גגון העגלה, ישאיר ממנו טפח, שבזה ישאר עליו שם אוהל. והיתר זה הוא בין באוהל שהיה עשוי מלפני שבת, ובין באוהל שעשאו בשבת בהיתר, כגון שהיה פתוח טפח. (שבת ה שג, שכח) 


פריסת טלית
מותר לפרוס טלית בשמחת תורה על ראשי הילדים בעת עלייתם לתורה, כנהוג. ואין בזה משום עשיית אוהל, כיון שאוחזים את הטלית בידיהם, ולא כשאר אוהל שמונח או תקוע ביתדות בארץ, והרי זה כמותח בגד בידיו על ראשי בני אדם לצל, שאינו נחשב לאוהל. ועוד, שהרי אין פורסים את הטלית לצל אלא לכבוד בלבד. (שבת ה רצז) 
מנין המתקיים בחצר בית הכנסת, ובקריאת התורה החל לטפטף גשם קל, מותר לאחוז בטלית ולפורסה מעל ספר התורה, להגן עליו מהגשמים. כנ''ל בטעם הראשון. (שבת ה רחצ) 


מטריה
אסור להשתמש במטריה בשבת, אפילו אם היתה פתוחה מערב שבת. ויש לפרסם דבר זה ברבים, להסיר מכשול מהטועים. ואף שהתבאר לעיל שאם אוחזים את הטלית ביד, אין זה נחשב לאוהל? יש לחלק בין טלית למטריה, שהטלית אינה מיועדת להאהיל כלל, לכן כשאוחזים אותה ביד, גם אם יתכוונו להאהיל בה, אינה נחשבת אוהל. לא כן מטריה שכל מטרתה ויעודה להאהיל מפני הגשמים, לכן אף שאוחזים אותה ביד, נחשבת לאוהל. (שבת ה שז) 


פתיחת מיטה ושלחן. ספר על ספרים. חופה.
מותר לפתוח מטה מתקפלת, או להניח ''רגלים'' ועליהן פלאטה של שולחן, או להניח ארבעה ספרים מארבעה צדדים וספר על גביהם. כי לא אסרו להעמיד מחיצות עם גג, כאשר אינו משתמש בחלל שתחתיו. וכן מותר להעמיד עמודי חופה לְכָבוד. ואף שמשתמש בחלל שתחתיה, מכל מקום כיון שעושה גג ללא מחיצות, ואין כוונתו להאהיל ממש מפני החמה והגשמים, הרי זה מותר. (שבת ה רצז, דש, שטו, שיט, שכ, שכא, שכד. ח''ג שמ) 


מגבעת רחבה
מותר לחבוש מגבעת שיש לה שוליים רחבות יותר מטפח [8 ס''מ] ונעשה מהן צל, ואין בזה משום אוהל עראי. כי לא אסרו אלא כשמתכוין להגן בו מפני החמה וכיוצא, אבל כשמתכוין לכסות ראשו, אף שממילא נעשה אוהל, מותר, וכנ''ל שכל שאין כוונתו להאהיל אינו אסור אלא כשיש מחיצות וצריך לאוויר שתחתיו. ועוד, משום שזה ''פסיק רישיה שלא איכפת לו בדרבנן'', שלדעת רבים מהפוסקים זה מותר, כמבואר בהלכות בישול. ועוד, שלא אסרו אלא בכובע שהשוליים היו כלפי מעלה ובשבת הוריד את השוליים ועשה אוהל, אבל אם הוריד את השוליים מלפני שבת, נמצא שהיה כאן אוהל ומותר. ובצירוף דעת רש''י שאין איסור אוהל בכובע כלל. (שבת ה שכב. ח''ג שמא)