שבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 החזרת ידית לדלת
כשם שאסור להחזיר דלת למקומה משום בונה, כך אסור לתקוע ידית בדלת, שהרי היא נעשית כחלק מהדלת. אולם ידית שאינה מחוברת היטב לדלת ונשלפת מידי פעם, מותר להחזירה ולפתוח בה בשבת, שהרי היא כמפתח (ב שע). ואמנם, גם אם נשמטה הידית פתאום בשבת, יש להקל במקום צורך להכניסה שוב [ופשוט שבלי לתוקעה במסמרים], וטוב שיחזירה בשינוי. 


החזרת דלת ארון
דלת שהתפרקה מתיבה או מארון, אסור להחזירה למקומה. מחשש שמא יתקע בחוזקה ויתחייב משום מלאכת ''מכה בפטיש'', כמבואר להלן. (סימן שח ס''ט ומשנ''ב) 


הגבהת והנמכת סטנדר
מותר להנמיך ולהגביה סטנדר בהברגה שבו, מפני שכך דרך שימושו. ועוד, שכל דבר שאין צורך לגבורה או אומנות בעשייתו, אין בו משום תיקון כלי (הרמב''ן, הרשב''א, הריטב''א, המאירי, הר''ן, מהר''י מטראני. שבת ג פג, שבת ה שנב).[ואולם בהלכה הקודמת, אף שגם שם אין צורך לגבורה ואומנות כדי להחזירה, בכל זאת אסור להחזירה מסיבה אחרת שמא יתקע.] (שבת ה רצא) 


כיוון משקפת
מותר לכוון משקפת ולהתאימה לראיה טובה יותר. כנ''ל, כיון שזו דרך שימושה ולא מחדש בה כלום. וכתב בציץ אליעזר, שדן בזה לפני החזון איש, והסכים עמו להתיר בפשיטות. (שבת ה כה) 


מילוי שעון
מותר למלאות שעון מכני, ואין בזה משום מתקן כלי [משום שרק ממשיך את המצב הקיים בפעולתו של השעון]. ואם פסקה פעולתו לגמרי, נהגו להחמיר שלא למלאותו. [כי יש אומרים שנחשב כמתקן כלי, שהרי אינו פועל ועתה מחדש את פעולתו. ויש אומרים שכיון שהמילוי אינו מעשה אומן, וכך דרך שימושו למלאותו מידי פעם, אין זה מתקן כלי]. וכל שכן שמותר לענוד שעון שבתנועת יד הוא מתמלא וממשיך לפעול. (שבת ה שנג, שנז, שסג) 


הזזת מחוגי שעון
מותר להזיז את מחוגי השעון לכוונו לשעה המדוייקת, בתנאי שאין זה מפסיק בינתיים את פעולת השעון. (שבת ה שסב) 


החזרת עדשה למשקפיים
עדשה של משקפיים שיצאה ממקומה וזקוק למשקפיים מאוד, יחזירה בעדינות ולא בחוזקה למסגרת מבלי להדק את הבורג. (חלק לוי, בית ישראל לנדא, ציץ אליעזר. ה''ע ד רסג) 


נתינת עדשות בנוזל
מותר להניח עדשות מגע בנוזל, שלא תתייבשנה ותתקלקלנה. ואין בזה משום מתקן כלי, כי רק שומר על המצב הקיים, וכמכניס אוכל למקרר לשמור על טריותו. (שבת ה שנב) 


קיפול מפיונים
מותר לכתחילה לקפל מפיונים בצורות שונות לייפות את השולחן לכבוד השבת. ועיין בשו''ת באר משה שטרן (ח''ח סי' קלד) שכתב: האוסר זאת, ידע כי אין לו שום יסוד בהלכה, ואיך יעלה על הדעת שבנייר רך יהיה שייך דין בונה, והוא רחוק מהשכל, וכבר כתבתי שבנייר רך מותר לעשות כל צורה שהיא, וברור שאין איסור כלל בדבר, ומותר בהיתר גמור. וכן דעת מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א בתשובה בכתב יד בספר מעשה שבת. (עיין שבת ה) 


קילוף שעוה מהכתב
אם נטפה שעוה עבה על אותיות שבספר תורה, אף אם אין האותיות ניכרות, מותר לקלף את השעוה, ואין זה נחשב כמתקן את הספר. שהרי לדעת רבים מהפוסקים גם כשאין האותיות ניכרות, הספר כשר [והיינו דוקא כשהשעוה על אותיות מפרשה אחרת, שהרי אסור לקרוא אפילו אות אחת שלא מן הכתב]. ואף שלהלכה מחמירים שלא לקרוא בספר תורה שכזה, מכל מקום כיון שהספר נכתב כהלכה, ורק עתה על ידי נטיפת השעוה לא יכולים לקרוא בו, נמצא שכשמסלק את השעוה, אינו אלא כמסיר את המונע מקריאתו, ונשארות האותיות כהלכתן. (שבת ה קעט) 


עשיית זר פרחים
מותר לקבץ פרחים המפוזרים בבית לעשותם זר לנוי. ואין בזה חשש עשיית כלי, כי אפילו אם הפרחים נחשבים כלי, הרי גם כל פרח בפני עצמו נחשב כלי, וכשמחברם יחד, לא עשה כלי, אלא צירף כמה כלים יחד. (שבת ג כו, שבת ד קג)