הלכות שבת - דיבורים האסורים והמותרים בשבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

המקור לדיבור אסור
מהפסוק בישעיה: ''אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר'', למדו חז''ל (מסכת שבת קיג ע''א) שלא יהיה דיבורו של אדם בשבת כדיבורו בחול שמדבר בענייני עסקיו וכיוצא, וכמבואר להלן. 
 

דברים שאסור לעשותם בשבת
אין לדבר בדברים שאסור לעשותם בשבת, כגון: מחר אקנה סחורה פלונית, מחר אסע למקום פלוני או אכתוב מכתב או היאך אבנה את הבית כך או כך, ואפילו שמדבר בינו לבין עצמו כדי לתכנן את יום המחר, אסור. (ב קעב) 

הרהור בדברי חול
מותר להרהר בדברי חול בשבת, על כן מותר לומר מחר אלך למקום פלוני, אף שכוונתו לנסוע לשם, כיון שאינו מוציא בשפתיו לשון חול, והרהור חול מותר. (ב קפד) 

צרכי מצוה
דיבור לצורך מצוה, מותר, כגון: מחר אקנה תפילין. ובלבד שלא יזכיר סכום כסף. (ב קעט) 
אם מצא בשבת מורה עזר לבנו, מותר לסכם עמו שילמדו בחול, ולהבטיח למורה שכר על זה, אך לא יזכיר סכום כסף. וכן מותר לדבר עם בחור או בחורה או עם הוריהם בהצעת שידוך, לפי שדיבורי מצוה הם. וכן מותר להכריז על חפץ שאבד או נגנב, כדי שישיבוהו לבעליו. (ב קפ) 
 

חישוב הוצאותיו
אסור לדבר בשכר פועליו כמה כסף חייב להם. אבל כמה שילם להם בעבר, מותר. [ואמנם כתב החיד''א: ''ושומר נפשו ירחק מלדבר בזה, כדי שלא יבוא לחשב על העתיד, על כן יסתום הפתח וטוב לו''.] ואולם הוצאות מצוה וכספי צדקה, מותר לחשב אף על העתיד, כגון כמה יצטרך להוציא לקניית ספרי קודש או חתונת בנו וכיוצא. (ב קפ, קפב) 

מה המחיר
הבא לבית חברו ורואה חפץ מסוים ושואל ''כמה שלמת עבור חפץ זה''? אם השואל מעוניין בקניית חפץ כזה, אסור לענות לו את המחיר. אבל אם שואל סתם ואינו מעוניין לקנות, מותר לענות לו. (ב קפא) 

דיבורים בטלים
דיבורים שאין בהם זכר של עשיית מלאכה, ואין בהם תועלת, כפוליטיקה וחדשות, אסור להרבות בהם. ודיבורים שיש בהם דברי גנאי או שחוק וקלות ראש, וכל שכן לשון הרע, בלאו הכי אסור לדבר בהם אפילו בחול ואפילו מעט. (ב קעד) 

דיבורי שמחה
דרשו חז''ל (ספרי פרשת בהעלותך): ''וביום שמחתכם'' - אלו השבתות. על כן, לא ידבר דברים המעציבים, [כגון פלוני נפטר או פלוני חולה], אלא יִשמח וישַמח לאחרים. 
כתב מרן החיד''א (עבודת הקודש צפורן שמיר אות קעא) אף ביחס לימי החול: ''אם ידעת בשורה טובה, מהר תספר לחברך, וחייתה נפשו בגללך, כי המבשר טוב, משיב את הרוח. ומאידך, הזהר מלבשר בשורה רעה. ואם ידעת שמועה רעה, לא ישמע על פיך, כי אתה גורם נזק גדול, שהשומע יתעצב וימעט בעבודת ה', והעוון תלוי בך''. ע''כ. והגר''א ביאר לשון המשנה (ברכות פ''ט מ''ב): ''על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת''. כיון שרעות אין מספרים לאדם עד שיִשָׁמְעו לו, לכן אמר 'שמועות', אבל טובות מצוה לבשר, לכן אמר 'בשורות'. וכל זה אפילו בימי החול, קל וחומר בשבת. 

לצדיק רבי זונדל מסלנט נולד בן. אך לדאבון לב, נפטר התינוק עם כניסת השבת, ומכיון שכך, לא הספיקה השמועה להתפרסם בעיר. בליל שבת באו ידידיו של רבי זונדל למסיבת ''שלום זכר'' [שבאים אוהבים וידידים לברך על הולדת הבן], והוא קיבל אותם כאילו לא אירע דבר. האורחים שתו ''לחיים'' וברכו אותו בברכת ''מזל טוב'' כנהוג, והצדיק הבליג על צערו ויגונו ולא אמר להם מאומה, כדי שלא לצער את הבאים בשבת.

שאלת צרכיו בתפילה
אין לבקש ולהתפלל על צרכיו בשבת, כפרנסה וכיוצא, אבל נוסח תפילה מסויים שתוקן לכולם, מותר לאומרו, כמו שאומרים הרחמן בברכת המזון, ואלוקי נצור, ובקשות שתיקן מרן החיד''א בהקפות שבשמחת תורה ועוד. (חזו''ע ברכות תקיב) 

דברי תורה
כל מי שקדושת השבת נוגעת אל ליבו, ישתדל שלא ידבר בשבת כי אם בדברי תורה ובדברים הנצרכים לו. ושכרו של הלומד תורה, הוא לאין ערוך ולאין שיעור, וכל שכן כשלומד בשבת, ששכר לימוד תורה של שעה אחת בשבת, כמאה שבעים מיליון שעות של חול, וכמבואר בהרחבה לעיל ב''סדר יום השבת''. (ב קעה) 

הוכח תוכיח
בן השומע את הוריו שמדברים דברים שאסור לדבר בהם בשבת, יאמר להם בעדינות 'שבת היום', כדי שיבינו שאסור לדבר דברי חול בשבת. אך לא יאמר להם בלשון אזהרה ותוכחה - ''אסור לדבר דברי חול בשבת''. (ב קעו) 

השומע את אשתו מדברת דברי חול, יודיעה שאסור לדבר. ואם יודע שלא תשמע לו, ויפגע השלום בבית, ימתין להזדמנות אחרת להבהיר לה את האיסור. (ב קעז) 

מה לענות לנהג הנוסע בשבת?
יהודי שעדיין לא זכה לשמור מצוות, ונוסע ברכב בשבת, ושואל היאך להגיע לרחוב פלוני, יענה לו כך: ''התורה אסרה לנו לנסוע בשבת, ואסור לנו לסייע בידך לומר לך היכן המקום''. הגם שבכך ירבה במסעו בחילולי שבת לחפש את המקום. (ב קפ) 

ניחום אבלים
מותר לנחם אבלים בשבת. ויאמר להם: ''שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא'', ולא יאמר כדרך שאומרים בחול: ''תנוחמו מן השמים'', או ''המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים''. וישתדל לפייסם בדברי חיזוק ועידוד. (א שעח) 
אסור לבכות בשבת, אבל אם יש לו עונג בזה שעל ידי כך מפיג את צערו, מותר. (א שפא) 

מספר יהודי יקר מרמת גן: באחד מימי השישי היה לי משפט בקשר לעסק שלי, והשופט קבע לי קנס בסך 115,000 ₪. כיון שלא היה לי סכום זה, הורה השופט לעקל את הציוד של העסק שלי שהוערך בסכום זה, ולהותירו ריק לגמרי. החלטתי לא לחשוב על כך בשבת, והתאמצתי שלא להעלות צער על ליבי, והלכתי לשיעורי תורה, אכלתי ושתיתי בשמחה, והצלחתי להסיח דעתי מכך כל אותה שבת. ביום ראשון נקראתי שוב לבית המשפט. לאחר דיון נוסף נשתנה בדרך פלאית משפטי - מקנס של 115,000 ₪ ל - 15,000 ₪. כלומר: 100,000 ₪ הונחו לי מהתשלום!

ביקור חולים
מותר לבקר חולה בשבת, ויאמר לו: ''שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא''. ולא יאמר לו כדרך שאומר בחול: ''ה' ישלח לך רפואה שלימה''. (א שעח)