שבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מדיני שתיית הכוס
בסיום הקידוש ישתה המקדש את רוב הכוס, שהוא כמלוא לוגמיו [מלוא יין בלחי אחד]: 41 גרם. ואם קשה לו לשתות כן, יטעם מעט ויתן לאחד השומעים שישתה כן. אך אין להקל בכך שבצירוף שתיית כמה אנשים יגיעו יחד ל-41 גרם (שבת ב נו). ובדיעבד שעשו כן, אין לחזור ולקדש, שספק ברכות להקל. (ח''ג תק) 

 

חיבוב מצוה ורפואה - מצוה מן המובחר לשומעים את הקידוש לטעום מהיין לחיבוב מצוה. ויש בזה גם סגולה לרפואה למאור העיניים. (שבת ב ב, נו) 

 

שתיה מפה לפה - פסק השלחן ערוך (סימן קע סט''ז): ''לא ישתה מהכוס ויתן לחברו, מפני סכנת נפשות''. שאולי חברו נמאס לשתות ממה ששייר זה, ומחמת הבושה ישתה בעל כורחו ויחלה ויכול לבוא לידי סכנה (משנ''ב ס''ק לז). על כן לא יתן מכוסו לחברו אלא אם כן מבקש ממנו לטעום. ואולם בקידוש בבית, אין מקפידים בזה, כי אין זה מאוס על בני הבית, אבל כשיש אורחים אפילו חתנים וכלות, יזהרו בזה. ומכאן יש ללמוד על מה שמקיימים בבתי כנסת רבים שיעור בכל שבת לאחר התפילה בנץ החמה כדלהלן ומקדשים על היין, ישים לב המקדש שלא לתת לציבור לטעום מכוסו, אלא קודם הקידוש יתנו מעט יין בכוס לכל אחד, ובגמר הקידוש יטעמו ממנו. ואם רוצים לשתות מכוס הברכה דוקא, יתנו מעט ממנו לכוסם וישתו. (עיין שבת ב נח. ח''ג שפב, תקב) 

 

הפסק בדיבור - אם דיבר המקדש קודם שטעם, חוזר לברך 'הגפן' בלבד. (שבת ב נח) 

 

השומע את הקידוש ודיבר קודם שטעם, יצא ידי חובה, אך לא יטעם אלא אם כן יברך 'הגפן'. (כן הורה מרן הראשל''צ שליט''א במעשה שהיה.) [והטעם בזה, כי הנה המברך על הלחם להוציא את אחרים ידי חובה, ודיבר אחד השומעים קודם שטעם, לדעת רוב הפוסקים ומרן השולחן ערוך (קסז ס''ו) חוזר לברך, רק שקשה להורות כן, כי ספק ברכות להקל, אך המברך בודאי שיש לו על מה לסמוך (ה''ב ד שנה). ומכל מקום כל זה בברכת המוציא שהיא ברכת הנהנין שחובה לטעום, אבל ברכת הגפן בקידוש שהיא ברכת המצוות ואין חובה לטעום, נמצא שכאשר דיבר, כאילו התנתק לגמרי מברכת הגפן של המקדש, והרי הוא כשותה יין סתם, שעליו לברך. (ועיין בילקוט יוסף ח''ג קח). ועל כל פנים, יש לנו ספק ספיקא, שמא הלכה כמרן השולחן ערוך ורוב הפוסקים שחוזר לברך אפילו בברכת המוציא, ושמא גם החולקים יודו שבקידוש צריך לברך, ובפרט שכן המנהג.] 

 

נשפך היין - קידש ונפלה הכוס מידו קודם שטעם, ימזוג שוב מן היין, ויברך 'הגפן' וישתה. ואם הוא רגיל לשתות יין בסעודה, נמצא שבברכת 'הגפן' שברך, פטר את היין שעתיד לשתות, אזי ישתה בלי לברך שוב 'הגפן'. (שבת ב נח) 

 

נמצא משקה קל בטעם ענבים - קידש וכששתה התברר לו שהיה בכוס משקה קל בטעם ענבים [ולא יין או מיץ ענבים], לא יצא ידי חובה, על כן יביא יין ויקדש שוב בברכת הגפן ומקדש השבת. אולם אם הוא רגיל לשתות יין בסעודה והיה היין לפניו, נמצא אפוא שפטר את היין שעתיד לשתות, וגם יצא ידי חובת קידוש, כי אף שלא אחז בכוס היין בשעה שבירך, אין אחיזת הכוס מעכבת. על כן, ישתה מיד מהיין שלפניו ולא יברך כלום. (שבת ב נח, ס) 

 

נמצא יין שהחמיץ - קידש וכששתה התברר לו שהיה בכוס יין שהחמיץ, יצא ידי חובת קידוש. מאחר ואין אנו בקיאים אם זהו החומץ שפסלו חז''ל לקידוש. אולם, אם נמצא חומץ חזק מאוד, עד שכאשר שופכים אותו לארץ הוא תוסס, לא יצא ידי חובה, ויביא יין ויברך שוב הגפן ומקדש השבת. ואם הוא רגיל לשתות יין בסעודה והיה היין לפניו, דינו כמבואר לעיל. (שבת ב ס) 

 

נמצא יין שרובו מים - ספרדי שקידש והתברר לו שהיה בכוס יין שרובו מים, יצא ידי חובת קידוש. מאחר ויש אומרים שברכתו הגפן, וגם יש אומרים שיוצאים ידי חובת קידוש בכל משקה משכר. ואף שאין הלכה כן, מכל מקום ספק ברכות להקל. והוא הדין והטעם בקידש ונמצא קוניאק [ברנדי 777] שהוא עשוי מענבים ויש אומרים שברכתו הגפן. (שבת ב סב) 

 

נמצא ליקר וכיוצא - קידש ושתה והתברר לו שהיה בכוס ליקר או משקה אחר משכר, יברך 'שהכל' וישתה, אבל ידי חובת קידוש, יצא. מאחר ויש אומרים שיוצאים בכל משקה משכר, וספק ברכות להקל. (משנ''ב רעא ס''ק עח. שבת ב סב) 

 

אין יין
אם אי אפשר לו להשיג יין לקידוש, יקדש על הפת. וכיצד יעשה? יטול ידיו בברכה כדת. יקח את שתי ככרות הלחם משנה, ויאמר: ''יום השישי ויכולו וכו''', יברך ''המוציא'', ''בא''י אמ''ה אשר קדשנו במצוותיו, ורצה בנו... ברוך אתה ה' מקדש השבת'', יבצע על הלחם, ויאכל. (שבת ב קכב. א רנז) 

 

אין יין ואין פת
מי שאין לו יין לקידוש ולא פת, אינו יכול לקדש על משקה משכר או פת מקמח תפוחי אדמה או פרי וכיוצא, אלא יסמוך על הקידוש שאומר בתפילה, ויאמר בעמידה: ''חמדת ימים אותו קראת, זכר למעשה בראשית, וזכר ליציאת מצרים'', ורשאי לאכול, ואינו צריך להתענות בגלל שאינו מקדש על יין. ומי שטעה וקידש על פת מקמח תפוחי אדמה או על פרי, ואחר כך הביאו לו יין או לחם, חוזר לקדש שוב. (שבת ב עז, קכח) 

טעימות שקודם הסעודה
הנוהגים לאחר הקידוש לברך על מזונות, העץ, האדמה ושהכל, כדי להשלים מאה ברכות שחייבים לברך בכל יום, טוב שלא יברכו על דגים וסלטים הבאים בסעודה, שכיון שתיכף אמורים לאוכלם בסעודה בלי ברכה, הרי זה כמו מברך ברכה שאינה צריכה. על כן יברכו על שקדים, בוטנים, שוקולד וכיוצא. אך גם מהם לא יאכלו ''כזית'' [27 גרם], כדי שלא יכנסו לספק אם לברך ברכה אחרונה, שמאחר ועתידים לברך ברכת המזון, יש אומרים שהיא פוטרת את הברכה האחרונה. [והמברכים קודם הסעודה ורוצים לאכול עוד בסוף הסעודה לקינוח, לא יברכו שוב ברכה ראשונה]. (ה''ע ב כט, ג צג. ועי' שבת ב קלב) 

יין פוטר שאר משקים
אם ברך על היין, ורוצה לשתות שאר משקים, אינו מברך עליהם ''שהכל''. כיון שהיין חשוב מכל המשקים, ברכתו פוטרת אותם. [ופשוט שאין היין פוטר מאכל שברכתו ''שהכל''.] על כן, השותה משקה בין הקידוש לסעודה, אם טעם מהיין של הקידוש, לא יברך עליו, אבל אם לא טעם, יברך. ובכל אופן, בסעודה עצמה, אין מברכים על המשקים כלל, כיון שהשתיה היא כחלק מהסעודה. (שבת ב קסד)