שבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

עד מתי יכול לקדש?
מי שלא קידש בליל שבת, חייב לקדש ביום כנוסח הקידוש של הלילה. ואם מקדש בעת הסעודה, די שישתה רוב רביעית [41 גרם], אבל אם אינו מקדש בעת הסעודה, הנכון שישתה רביעית [81 גרם], כדי שיחשב לו ''קידוש במקום סעודה'', וכמבואר להלן. ואם נזכר שלא קידש בבין השמשות של מוצאי שבת, תלוי הדבר, אם התפלל בשבת אפילו תפילה אחת, יצא ידי חובת קידוש מהתורה, וחיובו לקדש על היין רק מדרבנן, וכיון שהוא בבין השמשות, ספק ברכות להקל ולא יקדש. אבל אם לא התפלל כלל, יקדש, כי עדיין יש לו חיוב לקדש מהתורה. (שבת ב ע, עג) 

 

מדיני הכוס
סוג הכוס - מצוה להדר לקדש על כוס יפָה ומיוחדת ככוס כסף וכיוצא. אך מן הדין כל הכוסות כשרים, אפילו כוס חד פעמית מפלסטיק או נייר עב. (שבת ב נד, שבת ג מז) 

 

גודל הכוס - הכוס תכיל לפחות רביעית: 81 גרם. וטוב שתכיל מעט יותר, שמא ישפך מהיין ויחסר השיעור. (שבת ב נג) 

 

שלימה - הכוס תהיה שלימה, לא סדוקה ולא פגומה אפילו בשפתה. וישים לב בעיקר בכוס זכוכית, שמצוי ששפתה נפגמת. וכן יקפיד שגם הבסיס של הכוס יהיה שלם. ובכל אופן אם אין לו כוס שלימה, יקדש אפילו בכוס שבורה. (שבת ב נד. ח''ג שפג) 

 

שטיפה והדחה - ידיח [ישפשף] את הכוס במים מבפנים, וישטוף אותה מבחוץ. ואולם אם הכוס נקייה, מן הדין אינה צריכה שטיפה והדחה (שבת ב נד). אך על פי הקבלה, יש להדיח ולשוטפה קודם הקידוש, אפילו אם היא נקייה. (בן איש חי. ח''ג שעט) 

 

מדיני היין
יין אדום - מצוה לכתחילה לקדש על יין אדום. ואם יש לו יין לבן ומעט יין אדום, יערב מהיין האדום בלבן אפילו בשבת, ואין בזה איסור צובע. (שבת ב פב, פד. שבת ה לו, מב) 
יין שריחו רע - לכתחילה אין מקדשים עליו. אך אם אין לו יין אחר, מקדש עליו. ואם עירבו ביין אחר ונתקן ריחו, מקדש עליו. (שבת ב עח) 
יין מגולה [שהיה רוב הלילה ללא כיסוי] - אין לקדש עליו לכתחילה. אך אם אין לו יין אחר, מקדש עליו. ויין מגולה במקרר או בארון, אינו נחשב מגולה. (שבת ב עח. ח''ג תקנ) 
יין שרובו מים - ברכתו ''שהכל נהיה בדברו''. ואם לא השיג יין אחר, יקדש על הפת וכדלהלן. ויש מבני אשכנז המברכים עליו 'הגפן' ומקדשים עליו. אך לדעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ''ל ועוד, אף לבני אשכנז ברכתו 'שהכל', ובאמת שהזהירים במעשיהם לא מקדשים על יין כזה כלל. (כן דעת הלבוש, אליה רבה, פמ''ג, מחצית השקל ועוד. ח''ג תקפג) 
מעשה שהגיע מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א לערוך חופה, והביאו יין שרובו מים וברך עליו 'שהכל', ואחריו ברך כן הגאון רבי יהודה צדקה זצ''ל בברכות הנישואין. (שו''ת חזו''ע א פ) 

 

ישיבה אשכנזית - ישימו לב לקדש על יין אמיתי שרובו יין, בהתחשב גם בבחורים הספרדים שיצאו ידי חובת קידוש. ואם אינם עושים כן, יקדשו הבחורים הספרדים לעצמם על יין אחר. ואם אין להם יין אחר, יקדשו על פת. ואם לא עשו כן, אם הבחור האשכנזי קידש על יין שאפשר לבוא ממנו לידי שכרות, יצאו בדיעבד [כדין המקדש על ''חמר מדינה'' וכדלהלן], אבל אם קידש על מיץ ענבים שרובו מים, לא יצאו ידי חובה כלל, ויחזרו לקדש על פת. (עיין שו''ת עטרת פז חלק א או''ח עמוד שמא. ח''ג תרב) 

 

יין מפוסטר [מבושל] - ברכתו הגפן, ומקדשים עליו לכתחילה. (שבת ב קטו) 

 

מיץ ענבים ופנטזיה [יין מוגז] - מקדשים עליהם לכתחילה. (ח''ג תקסב, תקסט) 

 

מחלל שבת בפרהסיא [דהיינו בגלוי, בפני עשרה יהודים, כנוסע ברכב בשבת] - שמזג יין שאינו מפוסטר, נאסר היין שבכוס בשתיה ואסור לקדש עליו. וכן אם נגע ביין או שתה ממנו, נאסר היין. ויש להיזהר בברית מילה, חתונה וכיוצא, שלא לשתות מהנותר בכוס ששתו ממנה מחללי שבת. (ה''ע ז קנח. שבת ב קכ) 
המזמין לביתו אורחים מחללי שבת לשתפם בשלחן השבת, יביא יין מפוסטר שאין בו איסור מגע. ואם לא השיג, ישים לב שלא ימזגו הם את היין. ומכל מקום אם אינם מחללי שבת, רק שעדיין לא שומרים את כל המצוות, אין איסור במגעם. 
בן שזכה להתקרב לה' יתברך, ואביו עדיין מחלל שבת, אך מקדש על היין, ישתדל שהקידוש יהיה על יין מפוסטר. ואם אי אפשר, יתחמק ויעשה עצמו כאילו טועם מהיין ולא יטעם. אך אם אינו יכול לעשות כן, יש להקל לו לטעום מעט, כיון שסוף סוף האב מקדש ואומר ''זכר למעשה בראשית''. (ה''ע ז קנח) 
אפיקורוס - מי שאינו מאמין בדברי חכמינו זכרונם לברכה, אף שהוא שומר שבת ומתפלל, הרי הוא אפיקורוס, ואוסר את היין במגעו כיין נסך. (הבית היהודי ט קנג. ח''ג תרמה) 
יין פגום [ששתו מהיין] - אין לקדש עליו. אבל יש לו תקנה על ידי שיתן בו מעט יין אחר או מים [שלא שתו מהם], ורשאי יהיה לקדש עליו. (סימן קפב סעיף ו. שבת ב נד, תח. ח''ג שעט) 


הכנת הקידוש
יין מלא - ימלא את הכוס ביין על גדותיו עד שתראה כמו קשת למעלה, וזוכה בזה לנחלה בלי מְצָרִים [בלי גבול]. וכן מנהגו של מרן הראשון לציון שליט''א למלא את הכוס על גדותיו, ולא חושש שאולי ישפך היין ויתבזה, שהרי יש צלוחית תחת הכוס. ואף אם ישפך מהיין לחוץ, הרי זה סימן ברכה (עירובין סה סע''א). (א רנח) 
אם יש לו רק רביעית יין, והכוס מכילה יותר ולא התמלאה עד הסוף, יתן כמה קוביות סוכר או תמרים, אגוזים וכיוצא, ויעלה היין. (כן שמעתי ממרן הראשון לציון שליט''א. ח''ג שפ) 
מזיגת הכוס - טוב למזוג את היין בשלוש טיפות מים סמוך לקידוש. [על פי הסוד, שהיין רומז לדינים והמים לרחמים, ובנתינת המים ביין, הוא ממתק את הדינים.] (שבת ב נג. ח''ג שצ) 
אחיזת הכוס - יקבל המקדש את הכוס בשתי ידיו מאדם אחֵר שאף הוא יתנהּ לו בשתי ידיו. ובקידוש יאחז את הכוס ביד ימין ללא סיוע מיד שמאל, ויגביהה טפח [8 ס''מ] מעל השולחן, כדי שיהיה נראה למסובים ויסתכלו בו, אלא אם כן הוא תשוש או זקן וחושש שתיפול הכוס מידו. (סימן קפג ס''ד, רעא ס''י, שבת ב נג) [ובכוס שיש לו רגל גבוהה, אין צריך להגביהו טפח מתחתית הרגל, ודי שיהיה טפח מתחתית היין שבכוס. (ח''ג תמז)] 
כפפות ותחבושת - מי שמקורר ולובש כפפות, טוב שיסיר אותן בעת הקידוש. ואם קשה לו להסירן, רשאי לקדש כך. ומי שידו חבושה או כרוכה בגבס, יאחז את הכוס כך ויקדש, ואין צריך לתת לאחר לקדש. (א רעח)