החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 

הספר "נפלאות מהר''ל מפראג" אשר נכתב ע''י חתנו של המהר''ל מפראג הגאון מוהר''י כ''ץ, ומכתב המיוחס למהר''ל עצמו שנכתב לרב יעקב גינצברג מפרידברג, ונדפס ע''י ה"אמרי יוסף" מספינקא: הם המקורות היחידים המסַפרים לנו על יצירת הגולם על ידי המהר''ל, ובגוף ראשון. 

 

"הנני להשיבו" כותב המהר''ל במכתב, "אם אמת ונכון הדבר שבראתי גברא כרבא, ואיך נשאתי בנפשי עוז לעשות פעולת ממש ולהשתמש ע''י צירופי שמות לברוא על ידן איזו בריאה בעולם הגשמי"... המכתב רומז למסופר בגמרא במסכת סנהדרין (ראה לעי''ל), אך יש בהמשכו של המכתב דיון הלכתי הדן במעמדו ההלכתי של ה"גולם" הזה. הן בדברים המיוחסים למהר''ל עצמו, והן בכתבים המיוחסים לחתנו, מופיע תיאור כמעט זהה לאופן יצירת הגולם, לתפקידו, לאופן סילוק נשמת החיים שהופחה בו. תאריך היצירה המדוייק של הגולם מופיע גם הוא: כ' באדר שמ''ה, ואף מקומה מוזכר: על גדות הנהר הנקרא מלדווקא. וכן המאורעות שקדמו ליצירת הגולם. 

 

במכתב מתואר הויכוח שהיה למהר''ל עם שלוש מאות הכמרים ובסופו, כשראה המהר''ל שלא יוכל לעמוד כנגד המתווכחים, עד כדי חשש לגירושו מפראג, צירף אליו עוד שניים מתלמידיו: חתנו ר' יצחק כ''ץ ור' יעקב ששון הלוי כנגד כח הרִשעה. 

 

פתק שנפל משמים בישר למהר''ל על פי אותיות הא'ב': "אתה בְּרָא גולםדָבֵּק החומר ותגזור זדים חבל טורפי ישראל. וע''י צרופי שמות, נשלח המהר''ל לברוא את הגולם. בשעת בוקר מוקדמת, מתכנס בית הדין הכולל שלושה: כהן (ר''י כ''ץ), לוי (רי''ש הלוי) וישראל (המהר''ל), וביחד הם יוצרים את צורת הגולם מטיט אשר בגדת הנהר. הכהן - נקרא ראשון להקיף את הגולם מצד ימין, מרגליו ועד ראשו, תוך כדי אמירת צירופי אותיות שנמסרו לו ע''י המהר''ל. בשעת שבע ההקפות, מעיד ר' יצחק כי הגולם נתאדם כגחלת אש. אחריו - הקיפוֹ ר' יעקב ששון, שבסיום הקפותיו נתכסה הגולם שערות וציפורניים, כאדם בן שלושים. ובסוף - הקיפוֹ המהר''ל עצמו, ובגולם הופחה נשמת חיים. 

 

כשבאו הארבעה אל העיר (הלכו שלושה וחזרו עם הגולם, וכעת הם ארבעה), סיפר המהר''ל כי האיש האילם נמצא בעיר והגיע ממרחקים, ועתה ישמש כשמש בית הדין. בטרם נכנסו העירה, השביע המהר''ל את הגולם כי נשמת ר' יוסף שידא המופיע בתלמוד נכנסה בו, והוא אינו רשאי להמיר את פקודתו של המהר''ל. בספר "נפלאות המהר''ל" מופיעים כמה וכמה מקרים בהם השתמשו בני ביתו של המהר''ל בגולם שלא לצורך גדול ונגרמה להם מפלה רבה ועוגמת נפש. לעומת זאת, מוזכרים המקרים שבהם שימש הגולם את המהר''ל כדי להטיל אימה ומורא על בני פראג, יהודים שמרדו או גויים להבדיל, אך איש לא ידע שגולם זה נברא על ידי המהר''ל עפר מן האדמה. 

 

רק לאחר שהצליח המהר''ל לבטל את גזרת עלילות הדם, נוכח כי יותר אין צורך בגולם, וכדרך שברא אותו כך גנז אותו בעליית בית הכנסת בפראג. 

 

על תהליך סילוקו של הגולם מעיד המכתב הנ''ל, ובו גם שקלא וטריא הלכתית הדנה בהיתר הגולם מטומאת מת, עד כדי כך שר' יצחק כ''ץ ישתתף בסילוקו, ויעמוד עליו בעת יציאת נשמתו. כמו כן נפסק: כי אין חייבים להתאבל עליו, ועל פי סברת המהר''ל: הוא לא יקום בתחיית המתים. 

 

כשעלו בחצות הלילה המהר''ל ושני תלמידיו עם הגולם לעליית הגג, השביע המהר''ל את הגולם שלא ישנה כלום ממה שיצווה אותו. אחר כך פקד עליו לשכב, ובדרך הפוכה מזו שנברא, נסתלקה נשמתו. אחר כך ערמו עליו ר' יצחק ור' יעקב ששון את ה"שמות" שהיו גנוזים בעליית הגג, כך שלא נודע שמצוי שם גוש החומר ממנו היה עשוי הגולם. 

 

עוד באותו יום הפיץ המהר''ל את השמועה כי "יוסילי הגולם" שכל כך נתחבב על אנשי פראג, בפשטות דרכיו ובצייתנותו המופלאה, קם לפתע ונעלם. מכיון שאיש לא היה קרובו, גם לא טרחו לחפש אחריו או להתאבל עליו (כך פסק המהר''ל) ומעשהו הפך למופת. בלי כל קשר כביכול, אסר המהר''ל לגנוז שמות בעליית בית הכנסת, מחשש לשריפה. הוא אף פקד לנעול את עליית הגג, כדי שאיש לא יוכל לעלות לשם. 

 

רק שניים ידעו מה היתה הסיבה האמיתית לאיסור זה, והם נצרו את הסוד.